מלבי"ם על דברי הימים ב לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


(א) "אחרי הדברים", בא להוציא בל נאמר שבא סנחריב עליו ע"י איזה חטא שרצה ה' להענישו, כי בהפך שבא "אחרי הדברים והאמת האלה," שהיה כל עבודתו באמת ובלב [שלם] בלא זיוף, ולא נטה מדרכו הטוב, שגם זה נכלל בשם אמת שמורה על קיום הדבר, רק זה היה בהשגחה שיעשה נס על ידו ושיפול סנחריב על הרי ציון, כמ"ש בישעיה סימן ט' ובכ"מ. וחז"ל אמרו שבקש לעשות לחזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, לפ"ז ביאת סנחריב היה להגדיל שם ישראל ושם מלכם, והיה מסובב מן הדברים והאמת האלה: "בא סנחריב". במלכים ב' י"ח נזכר שעלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושלח לו חזקיה שלש מאות ככר כסף וכו', ואח"כ שלח מלך אשור את רבשקה, ופירש עזרא מה שהיה הסבה ששלח לו שלש מאות ככר, ואחר שקבלם ממנו למה שלח עליו שנית את רבשקה, ופי' שמה שהכניע חזקיה א"ע לפניו היה מפני שראה שכבר בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלים והוא לא הכין א"ע למלחמה נוראה כזו, ורצה להרויח זמן להכין עצה וגבורה למלחמה, ולכן כפר פניו במנחה למען יעלה מעליו. עוד ספר פה שאחר שחדל סנחריב להלחם עליו הכין א"ע למלחמה ככל הנזכר פה, וזאת נודע למלך אשור כי מכין א"ע למרוד בו ולכן שב עליו שנית. וכבר בארתי הדבר היטב בפי' ישעיה סימן ל"ו:


 


(ג) "ויועץ." אחר שנתן שוחד למלך אשור למען ירף ממנו, התיעץ עם שריו לפרוק עולו מעליו שלא יצטרך להיות לו למס, והיה העצה לסתום מי המעינות שהם חוץ לחומה לבל ימצא האויב הצר על העיר מים לשתות:


 


(ד) "ואת הנחל". הוא גיחון, כמבואר בפסוק ל' וכמ"ש חז"ל:


 


(ה) "החומה הפרוצה". הוא בצפון ירושלים ששם פרץ יואש משער אפרים על שער הפינה, ושם בנה חומה כפולה ובתוכם מגדלות, וז"ש ויעל על המגדלות ולחוצה העלה החומה אחרת, והוא הנקרא בנחמיה ג' החומה הרחבה, וכן חזק את המלוא שכבר בארנו ענינה למעלה דה"א י"א ח', וגם הכין שלח ומגנים, והתבאר אצלי ששלח מובדל מן חרב שהוא החרב החדה בראשה הדוקרת ועשויה בתבנית חרב ורומח יחד:


 


(ז - ח) "החזקו ואמצו". התבאר גדרם יהושע א': "עמנו." ר"ל הזרוע אשר עמנו רב מהזרוע אשר עמו, כי עמנו ה' אלהינו לעזרנו, שנלחם אנחנו. וגם להלחם מלחמותינו, עד שלא נצטרך ללחום כלל:


 


(ט) "אחר זה". שנודע לסנחריב שעושה הכנות למרוד, שלח את רבשקה:


 


(י - טז) "כה אמר סנחריב." דברים אלה כתובים במלכים ובישעיה באורך, ולא העתיק עזרא כל הדברים כי ימצאם הקורא בספרים ההם. ושם נזכר ששלח אליו עוד הפעם עת יצא להלחם עם מלך כוש, ועזרא עשה קיצור מתוכן כל הדברים מה שגדף את ה' שלא יוכל להושיעו, שעי"ז נפל בחרב כמ"ש בפי' ישעיה, וכלל יתר הדברים במ"ש ועוד דברו עבדיו על ה' וכו':


 


(יז)" וספרים כתב". זה נזכר שם, ולא נזכר מה היה כתוב בספרים, ופירש עזרא שהיה כתוב בם גדופים על ה':


 


(כ)" ויתפלל." ונוסח תפלת חזקיהו כתובה בספרים הקודמים, ועזרא הודיע שגם ישעיה התפלל:


 


(כב) "וינהלם". מורה על הנהגה בנחת, את מי שאין לו כח בעצמו:


 


(כד) "ומופת נתן לו." שם קוראהו בשם אות, והתפלספו קצת לאמר שרק הצל נטה לא השמש כמ"ש הרלב"ג, וע"כ הודיע עזרא שהיה מופת, שגדר המופת הוא דבר זר היוצא מן הטבע, כי השמש בעצמו עמדה אז, וכמ"ש בפי' ישעיה:


 


(כה) "ולא כגמול." כבר בארתי שם שתכלית המופת הזה היה להגדיל מעלת ישראל כדי שאויביהם ייראו מפניהם, וחזקיהו יחס מופת זה שהיה לכבודו, עיי"ש באורך. וגם י"ל שמ"ש כי גבה לבו הוא עמ"ש בסמוך שעשה לו אוצרות לזהב ולכסף, שזה אסור למלך כמ"ש (דברים יז, יז - כ) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד לבלתי רום לבבו מאחיו:


 


(כח) "ועדרים לאורות". כבר בארתי (חבקוק ג, יז) ששם אורות בא על שמניחים שם אויר רב, ושרשו ארה, ואם הבהמות עומדות באויר בלתי מכלאות תוך מחיצות, קורא המקום אורה, ר"ל מקום אויר, ור"ל שהיו לו עדרים עומדים באויר שלא במכלאות צאן:


 


(ל) "והוא יחזקיה". ר"ל זה עשה הוא מדעת עצמו, כי חכמים לא הסכימו עמו בזה, כמ"ש חז"ל: "מערבה". כי ברכת השלח היה בצד מערב כמבואר בנחמיה ג': "ויצלח". הגם שהיה זה שלא מדעת חכמים, הצליח במעשיו, כי רצה ה' לנסותו אם יסמוך על ה' לבדו ולא יעשה תחבולות אנושיות:


 


(לא) "וכן במליצי". גם זה היה נסיון שלא עמד בו, מה שהתפאר לפני שרי בבל, וכמ"ש זה באורך בפי' (ישעיה לט):