מלבי"ם על דברים לא ב
<< · מלבי"ם · על דברים לא · ב · >>
(ב) "ויאמר אלהם". הודיעם ברמז שהגיע זמנו להסתלק: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". מדרך הזקנים שלא לפרסם שנותיהם, וגם אם יוכרחולהשיב לשואלם, יקטינו
הדבר כמ"ש יעקב לפרעה שלשים ומאת שנה מעט ורעים, וכאשר הודיעם מספר שניו מובן שהגיע זמנו למות, וגם רמז להם שלא יתאבלו על מיתתו ביותר, כי כבר מלאו ימיו,
ואולי לא יבינו ברמז הזה שימות, אמר "לא אוכל עוד לצאת ולבוא "שרק הפעם הזאת יצא ממקומו וישוב אל מקומו אבל אח"כ אם יצא ממקומו מחוץ למחנה לויה, לא ישוב
עוד לבוא למקומו, כי אז היציאה תהיה למקום הנועד לו למות, ולמען שלא יחשבו שמרמז להם שיעבור את הירדן (כי ה' אמר אליהם במי מריבה, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל
הארץ, לכן יקדים לעבור לבדו בלא העם), לזה אמר "וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה". כי אף בלבדך ג"כ לא תעבור, ועתה מובן שירמז להם שימות, ולמען שלא ידאגו
שע"י מיתתו תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, לזה אמר:
הערות
(ב) "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי וגו' ה' אלהיך" וגו', ר"ל כי משה לא יכול לכנוס לארץ אף שהוא בקש שאינו רוצה לכנוס להיות מלך רק להיות הדיוט, רק השיב לו שאין מלכות נוגעת בחברתה וכו' ואחר שמשה יעבור א"א שתלמידו ימלוך כמ"ש במד' והנה למשל רב שנזקן ואין ראוי עוד לרבנות והעמידו אחר במקומו אינו בזיון להראשון אחר שקמו עיניו מראות מזוקן, אבל אם עדיין ראוי והעמידו אחר הוא בזיון לו וז"ש אחר שבן מאה ועשרים שנה אנכי היום ולא אוכל עוד לצאת ולבוא (ואעפ"כ) וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה? ומדוע? הלא אין בזיון אם יהושע יהיה המלך אחד שאיני ראוי עוד ומוכרח כי המלחמה לא תהיה ע"י ב"ו רק ע"י הקב"ה ואין נ"מ במה שמשה זקן אחר שלא בחיל ולא בכח כי אם ברוח ה' יגבר חילים, וז"ש מזה מוכרח כי: