קצות החושן על חושן משפט שה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
[גרסה לא בדוקה][גרסה לא בדוקה]
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{פרשן על שו"ע|קצות החושן|חושן משפט|דש|שה|שו}}
{{פרשן על שו"ע|קצות החושן|חושן משפט|דש|שה|שו}}
{{המרת או.סי.אר2}}
{{המרת או.סי.אר2}}
===סעיף ד===
{{משע|קצות|א|שלא אתחייב באחריותו. }} עמ"ש בסי' ע"ב סקי"ד:
{{משע|קצות|א|שלא אתחייב באחריותו. }} עמ"ש בסי' ע"ב סקי"ד:


===סעיף ו===
{{משע|קצות|ב|ה"ז שמירה בבעלי' }} כתב בחלק חוט המשולש בכרך שו"ת הרשב"ץ סי' כ"ד וז"ל ראובן הביא לו שמעון עשרה משקלי זהב שיעשה לו מהם אצעדה אחת וכו' ושמעון מסייע בהתכתו כו' ובבואו ליקח האצעדה לא נמצאת ולא נודע מה היה לו כו' ע"ש שהאריך וז"ל סוף התשובה אמנם מצד מה שנתעסק עמו במלאכה נראה פשוט דהוי שמירה בבעלים וכו' א"כ דבר פשוט הוא דהוי פשיעה בבעלים לפטור דהכי איפסק' הילכתא וכן פסקו כל הפוסקים נמצא ראובן אפי' חשבינן ליה לשוכר גמור והיה פושע בשמירת חפץ הי' פטור וכו' ומאחר שהוכחנו שהוא פטור נראה פשוט שחייב שמעון לשלם לו דמי פעולתו בדיני ודיינא עכ"ל. ונראה דאע"ג דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה אבל שכרו מיהא מפסיד דלא גרע מעבדי' ושטרות והקדשות דנשבעין ליטול שכרן כמבואר בפ' הזהב והוא בטור וש"ע סי' ש"א סעיף א'. וכל שלא שמר כראוי מפסיד שכרו ואפי' בשמירה בבעלים אלא דנראה דהיינו דוקא היכא דנתן לו שכר לשמור א"כ כל שלא שמר כראוי אפי' שאין בו דין שמירה אבל שכרו מיהא מפסיד כיון שלא עשה מלאכתו ששכרו לכך לשומרו כתורת ש"ש אבל אומן שנוטל שכר עבור מלאכתו אלא דהוא ממיל' ש"ש כמו שוכר כיון דנהנה וכמ"ש בסי' ש"ו סק"א וא"כ כיון דעשה מלאכתו מלאכת אומן ונאבד בענין שהוא פטור כגון שהיו בעלים עמו א"כ ה"ל כמו חזרה ליד בעלים וכאלו נאנס דה"ל כמו חזרה ליד בעלים וצריכים לשלם שכרן והתם ס"פ הזהב דף נ"ח דאמרו אגרייהו מיהא לפסידנהו פי' רש"י ז"ל אגרייהו מיהא ליפסדי שהרי נשתעבדו לשומרין מגניבה ואבידה וע"מ כן היו נוטלים שכר והרי לא השלימו מלאכתן עכ"ל אבל הכא כבר השלים המלאכה אלא שאח"כ נאבד וכיון דהוא פטור צריך לשלם השכירות. ואכתי צ"ע כיון דקי"ל אין לשכירות אלא לבסוף והיינו לאחר חזרה כמבואר בתוס' פרק הגוזל דף צ"ח ונהי דאונסין הוי חזרה אבל פשיעה דלא הוי חזרה נהי דפטור כיון דהשלמת המלאכה הוא עד לאחר חזרה היה לו לשומרו:
{{משע|קצות|ב|ה"ז שמירה בבעלי' }} כתב בחלק חוט המשולש בכרך שו"ת הרשב"ץ סי' כ"ד וז"ל ראובן הביא לו שמעון עשרה משקלי זהב שיעשה לו מהם אצעדה אחת וכו' ושמעון מסייע בהתכתו כו' ובבואו ליקח האצעדה לא נמצאת ולא נודע מה היה לו כו' ע"ש שהאריך וז"ל סוף התשובה אמנם מצד מה שנתעסק עמו במלאכה נראה פשוט דהוי שמירה בבעלים וכו' א"כ דבר פשוט הוא דהוי פשיעה בבעלים לפטור דהכי איפסק' הילכתא וכן פסקו כל הפוסקים נמצא ראובן אפי' חשבינן ליה לשוכר גמור והיה פושע בשמירת חפץ הי' פטור וכו' ומאחר שהוכחנו שהוא פטור נראה פשוט שחייב שמעון לשלם לו דמי פעולתו בדיני ודיינא עכ"ל. ונראה דאע"ג דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה אבל שכרו מיהא מפסיד דלא גרע מעבדי' ושטרות והקדשות דנשבעין ליטול שכרן כמבואר בפ' הזהב והוא בטור וש"ע סי' ש"א סעיף א'. וכל שלא שמר כראוי מפסיד שכרו ואפי' בשמירה בבעלים אלא דנראה דהיינו דוקא היכא דנתן לו שכר לשמור א"כ כל שלא שמר כראוי אפי' שאין בו דין שמירה אבל שכרו מיהא מפסיד כיון שלא עשה מלאכתו ששכרו לכך לשומרו כתורת ש"ש אבל אומן שנוטל שכר עבור מלאכתו אלא דהוא ממיל' ש"ש כמו שוכר כיון דנהנה וכמ"ש בסי' ש"ו סק"א וא"כ כיון דעשה מלאכתו מלאכת אומן ונאבד בענין שהוא פטור כגון שהיו בעלים עמו א"כ ה"ל כמו חזרה ליד בעלים וכאלו נאנס דה"ל כמו חזרה ליד בעלים וצריכים לשלם שכרן והתם ס"פ הזהב דף נ"ח דאמרו אגרייהו מיהא לפסידנהו פי' רש"י ז"ל אגרייהו מיהא ליפסדי שהרי נשתעבדו לשומרין מגניבה ואבידה וע"מ כן היו נוטלים שכר והרי לא השלימו מלאכתן עכ"ל אבל הכא כבר השלים המלאכה אלא שאח"כ נאבד וכיון דהוא פטור צריך לשלם השכירות. ואכתי צ"ע כיון דקי"ל אין לשכירות אלא לבסוף והיינו לאחר חזרה כמבואר בתוס' פרק הגוזל דף צ"ח ונהי דאונסין הוי חזרה אבל פשיעה דלא הוי חזרה נהי דפטור כיון דהשלמת המלאכה הוא עד לאחר חזרה היה לו לשומרו:



גרסה מ־16:26, 2 באוגוסט 2018

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ד

(א) שלא אתחייב באחריותו. עמ"ש בסי' ע"ב סקי"ד:

סעיף ו

(ב) ה"ז שמירה בבעלי' כתב בחלק חוט המשולש בכרך שו"ת הרשב"ץ סי' כ"ד וז"ל ראובן הביא לו שמעון עשרה משקלי זהב שיעשה לו מהם אצעדה אחת וכו' ושמעון מסייע בהתכתו כו' ובבואו ליקח האצעדה לא נמצאת ולא נודע מה היה לו כו' ע"ש שהאריך וז"ל סוף התשובה אמנם מצד מה שנתעסק עמו במלאכה נראה פשוט דהוי שמירה בבעלים וכו' א"כ דבר פשוט הוא דהוי פשיעה בבעלים לפטור דהכי איפסק' הילכתא וכן פסקו כל הפוסקים נמצא ראובן אפי' חשבינן ליה לשוכר גמור והיה פושע בשמירת חפץ הי' פטור וכו' ומאחר שהוכחנו שהוא פטור נראה פשוט שחייב שמעון לשלם לו דמי פעולתו בדיני ודיינא עכ"ל. ונראה דאע"ג דשמירה בבעלים פטור אפי' מפשיעה אבל שכרו מיהא מפסיד דלא גרע מעבדי' ושטרות והקדשות דנשבעין ליטול שכרן כמבואר בפ' הזהב והוא בטור וש"ע סי' ש"א סעיף א'. וכל שלא שמר כראוי מפסיד שכרו ואפי' בשמירה בבעלים אלא דנראה דהיינו דוקא היכא דנתן לו שכר לשמור א"כ כל שלא שמר כראוי אפי' שאין בו דין שמירה אבל שכרו מיהא מפסיד כיון שלא עשה מלאכתו ששכרו לכך לשומרו כתורת ש"ש אבל אומן שנוטל שכר עבור מלאכתו אלא דהוא ממיל' ש"ש כמו שוכר כיון דנהנה וכמ"ש בסי' ש"ו סק"א וא"כ כיון דעשה מלאכתו מלאכת אומן ונאבד בענין שהוא פטור כגון שהיו בעלים עמו א"כ ה"ל כמו חזרה ליד בעלים וכאלו נאנס דה"ל כמו חזרה ליד בעלים וצריכים לשלם שכרן והתם ס"פ הזהב דף נ"ח דאמרו אגרייהו מיהא לפסידנהו פי' רש"י ז"ל אגרייהו מיהא ליפסדי שהרי נשתעבדו לשומרין מגניבה ואבידה וע"מ כן היו נוטלים שכר והרי לא השלימו מלאכתן עכ"ל אבל הכא כבר השלים המלאכה אלא שאח"כ נאבד וכיון דהוא פטור צריך לשלם השכירות. ואכתי צ"ע כיון דקי"ל אין לשכירות אלא לבסוף והיינו לאחר חזרה כמבואר בתוס' פרק הגוזל דף צ"ח ונהי דאונסין הוי חזרה אבל פשיעה דלא הוי חזרה נהי דפטור כיון דהשלמת המלאכה הוא עד לאחר חזרה היה לו לשומרו:

(ג) אפי' בחד יומא הוי השומר ש"ש בשו"ת חות יאיר סי' רכ"ג האריך בענין זה וע"ש שכ' וז"ל שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאול לך שמור לי ואשאילך השאילנו ואשמור לך כולן נעשו ש"ש זה לזה ומקשי אמאי שמירה בבעלים נראה דמ"ש ש"ש זה לזה שלא ר"ל שאם שמעון אמר ללוי שמור לי פרתי ואשמור לך פרתך או השאילני וכו' דכל אחד משניהם נעשה ש"ש לחבירו על פרתו דהא תינח בבבא א' ב' אבל בבא ג' ד' דשני הפרות ביד אחד אי אפשר לפרש כן וגם אי אפשר לפרש בבבא ג' ד' דאין חילוק בין פרה לפרה דאיזה פרה שנגנבה חייב דאי אפשר לומר דעל השמירה יהי' שכיר למשמר רק קאי על אבידה וגניבה פרה של שמירה אע"ג דלפ"ז לא דמי' בבא ג' דאמר המלאכה תחלה ואח"כ השכר ובבא ד' בהיפך מ"מ האמת כמו שכתבתי וברור ומקשי אמאי שמירה בבעלים ופירש"י דלא מקשי רק על שמור לי ואשמור לך כו' ולהרמב"ם והרמ"ה ס"ל דהמקשן אכולהו בבי מקשי דכולם אי הוי בחד יומא הוי שמירה בבעלים וכו' ועל בבא ג' ד' תמה הב"י וכתב דעל בבא ג' שמור לי ואשאילך דמתה פרה דשאולה אפשר לו' דס"ל כל שכליו של אדם במלאכת חבירו הוי כאלו הוא עצמו במלאכתו כו' ונשאר אצלו בתימא בבא ד' השאילני ואשמור לך ואני תמה על תימא הנשארת אצלו כי סבור היה דכולהו בבי מיירי שמתה או נגגבה פרה שזכה שמעון בדיבורו תחלה בציוי או בבקשה ולכן גבי השאילני ואשמור לך ג"כ מיירי במתה זו דשאל' לכן תמה למה יפטור שמעון שאי אפשר לומר שמה שמוטל לשמור פרה השניה של לוי שבזה יהיה לוי במלאכתו וכבר כתבתי שע"כ בבא ג' הזו מיירי בשמתה זו דשמירה דאי ס"ד זו דשאלה איך ס"ד דהוי שמעון חייב בגניבה ואבידה כש"ש ואיזה שכר יש לו ונפלאתי על הב"י שלא הרגיש בזה שעל כרחין עלינו לפרש מ"ש כולן ש"ש בברייתא כמו שפירשנו עכ"ל. ונראה דלא דק בכל הנך בבי כולן ש"ש זה לזה בין על הפרה השאולה בין על הפרה השמירה דבפרה השאולה הוי ש"ש בשכר שמשאיל לו הפרה ונהנה בפרה אלא לפי שאין כל הנאה שלו דהא עבור זה שומר לו פרה לזה הוי שוכר ממש וא"כ בפרה השאולה הוי שוכר דקי"ל כש"ש ובפרה השמירה נמי הוי שומר שכר דזהו שכרו שמשאיל לו בשכרו פרה וזה פשוט וברור ע"ש עוד שכתב ז"ל ונ"ל לחדש דבר הלכה בדינים אלו וכו' נ"ל לדברי הכל בשמור לי בשכר היום ואשמור לך בחנם למחר ונגנבה או נאבדה פרה בחנם דלא מיקרי שכר מה שחבירו ישמור לו בשכר וזה פשוט עכ"ל ע"ש. וגם בזה נראה דהוי ש"ש כיון שלא נתרצה לשמור בשכר שקצץ עד שיוסיף לו בשכרו דהיינו שמיר' פרתו למחר בחנם וא"כ זה ששומר למחר בחנם עבור שכרו של זה שקיבל עליו היום לשמור בשכר זה וכיון שהיה שמירה פרתו בחנם בתנאי השכירות ה"ל ש"ש על פרה דחנם וגם זה פשוט: