חות יאיר/קסג

<< · חות יאיר · קסג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קסג

שאלה: חבורת מוכרי כסות שלומדים ג"כ בכל יום אצל בר אוריין ותיקנו שכל משפטים שיפלו בין איש לרעהו מבני חבורה מענין השגת גבול בענין המכירה יבואו לדין לפני רבם המגיד שיעור בדברי אגדה בכל יום. ומפני שנתרבו המשפטים והוכבד עליהם הוצאות הפסקים יעץ להם גבאי שלהם והוא הגדול והירא אלהים שבהם מה לכם לאבד מעות הפסקים עם בלוי הזמן המרובה מלבד הנסתרות שלא נגלה לרעהו מה שהשיג זה גבולו לדבר עם מערופי' שלו ולגנות סחורות חבירו דחייב מיהו בידי שמים ואחר שא"א לתקן פרצה זו שכבר נשרשו בחטא לכן נסכימה יחד להתיר בינינו השגת גבול באיזה אופן שיהיה' ונמחל זה לזה הפסד ממון שגרם לו חבירו ובזה ינוח דין שלמטה וישקוט דין שלמעלה.

ושאלו לרבם אם יש בכחם לעשות זה ואם יצאו י"ש בכך והשיב להם רבם כי הוא נוגע בדבר מפני שהיה לו הנאת ממון לפרקים ע"י מחלקותם ומ"מ אכתוב לכם דעתי בכתב ותראוהו למי שתרצו ליושבי על מדין אם יפה דברתי שמעו בקולי ואם אין עשו כטוב בעיניכם וכך כתב ונתן בידם.

נראה לי כי אף אם הריעותם אשר עשיתם בהשגת גבול ודברו בו הפוסקי' שלפעמי' חייב לשלם ולפעמים הוי גזל מפני ד"ש ולפעמים נקרא רשע ובכל אנפי איסורא מיהו איכא. מ"מ המעשה האחרון אם יגמר דעתיכם להתירו ע"י מחילה קשה מן הראשון דבלי ספק ע"י שיעשה לכם היתר תגדל המהומה והמריבה והמגערת והחילול השם כמה כפלי כפלים מאשר היה בראשונה עד כי ימלאו בתיכם חמס.

ואם תעשו תקנה או קלקלה זו לזמן בלי ספק יעבור זמן המוגבל וישאר ההרגל ויעשה טבע קיים בלי תרופה. גם פן ילמדו מכם גם במקומות אחרים ובעלי משא ומתן דילפינן ממקלקלתא והייתם חוטאים ומחטיאים ומי יתנני קצין עם פרנס ומנהיג הייתי מעניש לבני חבורה על מחשבה רעה כזו כפי יכולתם והנשארים ישמעו וייראו. ומפני שאין מבוקשכם תוכחת מוסר רק דין ומשפט אם מספיק תיקון כזה להוציאו מידי אבק גזל.

לכן אני אומר כי גם לענין דין תורה אינו מספיק כלל ולא ינוקו בתיקון כזה אפילו בדיני אדם וכן כל המוחלים זה לזה לעשות מעשה שאסרה תורה כגון גניבה ואונאה והשגת גבול דמלבד דלא ינקה מדין שמים כל עושה אלא מצד שהוא נגד ישוב העולם והנהגתו וזה היה חטא דור המבול כי מלאה הארץ חמס קראו חמס מפני שאין נקי מהם ה"ל כחמסן דיהיב דמי ואע"פ שי"ל שאני שם דלא מחלי מאן יימר ולדעתי להרגילם לא קפדו כלל דלא נאמר בהו כמו גבי סדום דצעקתם באה לפניו יתברך שמו.

ותנן במשנה החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור ולמה לא יורשה שהרי מחול לנפשי' מ"מ הקפיד' תורה ואמרה ושמרתם לנפשותיכם וגם על הממון הקפידה מבל תשחית בכמה גוונא וכן אמרו הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי וכו' וכן כל ההוא סוגיא דקרע את כסותי שבר את כדי או ידי ורגלי לענין חיוב ופטור דתשלומין מיירי מ"מ אסור הוא ולא מהני בזה רשות חבירו.

צא ולמד מרבית דלוה מחיל למלוה ויהיב ליה מדעתי' ומ"מ אסרה תורה למלוה ואפי' ללוה ומצינו שהתור' חסה על פכים של רש כדרז"ל על נגעי בתים לכן מפני שהמעש' רע ומר מצד עצמו בין מחיל בין לא מחיל ישאר בתמרוריתו כמו לוה ומלוה שמסכימים יחד לדון בערכאותיהם ולמחול על מה שיצא במשפטיהם נגד דין תורה וכן דמי לזה מ"ש רז"ל לא תגנבו ע"מ לשלם תשלומי כפל אע"פ דודאי מחיל לי' הנגנב וכמ"ש טור וש"ע ר"ס שמ"ח [וצ"ע על מ"ש הטור בשם אביו הרא"ש דמותר לגזול ע"מ לשלם יפה ממנו ביש לו בידו מגמ' דב"ק ומש"נ מגניבה. ועב"י שם דמייתי גמ' דגניבה ולא הרגיש וי"ל דבגניבה דשכיחא החמירו רז"ל והכי משמע לשון הטור וע"ל השמטה תשובה קמ"ב]. וכן בנזק ממון כמ"ש בסמ"ע ר"ס שע"ח.

ומעתה נבא לדינא אם מספיק תיקון זה לענין שאם השיג אחד גבולו שלחבירו באופן שהיה יוצא חייב בתשלומין או שיקרא רשע אם יועיל התיקון הזה להפקיע ממנו חיובו ולכאורה נראה דמועיל כמו דק"ל בדין אסמכתא אע"ג דאפי' קנין סתם לא מהני מ"מ גבי שנים שמשחקין בקוביא אגב דכל חד בעי למיקני ג"כ מקני כמ"ש סוף הג"ה ארוכה בח"מ סי' ר"ז סי"ג.

והשתמש בסברא זו הסמ"ע ר"ס ר"ט ס"ק ב' ג' ומשם לכאורה מוכח דאפילו דבר שאינו ידוע כלל מה וכמה דבכה"ג י"ל דאפילו לדעת החולקים על הרמב"ם דס"ל דאין קנין חל על דבר שאין לו קצבה וחלקו עליו כל האחרונים כמ"ש הב"י בש"ע סי' ס' ס"ב וס"ס ר"ז היינו בדבר שמיהו ידוע ענינו כמו מזונות שאפשר לשומו לפי הזמן ואפי' לא נתן קיצבה לשנים רק שיפרנסנו כל ימיו מ"מ ידוע לפי הטבע בקרוב ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ובכה"ג מה שאירש מאבא אפשר לשום ולהעריך בקרוב ודמי למינו ידוע דבר"ס ר"ט מש"כ כל מה שיש בבית זה וכו' שם ס"ב דלא מצינו בו חולקין וכ"ע ס"ל דלא קני ומ"מ גם בכה"ג אם אין שום אחד יודע קנה כמ"ש בסמ"ע.

מיהו אף ע"פ שאינני כדאי להשיג על הגאון בעל הסמ"ע מ"מ אני אומר אחר בקשת המחילה שאין דבריו מוכרחין רק אפילו גם המוכר ג"כ אינו יודע מה בבית כגון דאיהו גופי' קנאו כך עם מה שיש בו ומכרו לאחר ג"כ לא קנה מפני שעכ"פ הלוקח לא סמכה דעתו לקנות דבר שאין מינו ידוע בשום אומדנא כמ"ש אם תבן אם זהב ומפני שהרמב"ם ס"ל דמשחק בקוביא ה"ל אסמכתא מדמ' כל מה שיש בבית זה אליו אבל לאותן ד"ל דלא הוי אסמכתא יאמרו דודאי כל מה שיש בבית זה גרע.

ותדע דע"כ צ"ל דמשחק בקוביא עדיף אפילו מדבר שמינו ידוע רק שאינו מסויים דעכ"פ בעי קנין כדמוכח שם מש"כ משחק בקוביא דלא בעי קנין וע"כ מפני שממש ידוע כל פעם ופעם כמה יתן אחד לחבירו הן שמונח לפניהם על הדף או לא רק דמ"מ ה"ל אסמכתא מצד שכל אחד סבר להרויח ובזה מהני סברת י"א מפני ששניהם מתנין ולכך לא הגיה רמ"א שום דבר על דברי הרמב"ם ש"ע סי' ר"ט ס"ס דס"ל כוותיה בדינא ולא מטעמי' כמ"ש גם הסמ"ע וכן שנים שהמרו דבת"ה הובא בהג"ה ס"ס ר"ג י"ל דשייך בו שומא קצת לי דעת נוטה ואין ראיה ממה שמצינו ע"צ הזרות יש מתעשר וגו'.

מ"מ אין אני כדאי להשיג על הסמ"ע ולכן אע"פ שלפענ"ד תיקון של בני החבורה דה"ל ודאי דבר שאין לו קצבה ואומדנא כלל כי מי יכול למוד משא ומתן שיבא אחר זמן ולא קני אפי' כל חד בעי למקני מ"מ לדעת הסמ"ע שלא חולק בזה ולדעתו סברת מה שכל אחד רוצה לקנות מקני מועיל כגם בכל מה שיש בבית זה כגון אם גם המוכר לא ידע וא"כ גם בחבורה הנ"ל מועיל ואם נעשה והשיג אחד גבול חבירו אין חבירו עליו כלום.

האמנם גם לדעת הסמ"ע צריך עכ"פ קנין והיה צורך שגם בני חבורה יקבלו קנין כל אחד. והא דמשחקין בקוביא א"צ קנין י"ל מפני שהמעות מוכני' עי' בהג"ה ארוכה סי' ר"ז סי"ג. ועוד דלו יתכן דע"י קנין מועיל אפי' הקנאת דבר שאין לו קיצבה כלל בדכל חד בעי ליקני דסברא זו מבטלת כל אסמכתות מ"מ מצד אחר י"ל דאין הקנין חל שהרי ענין הקנין הזה ע"כ אינו רק כסילוק מתביעה וזכות שיהיה לו להבא על חברו כענין שטר סילוק מנכסי אשתו שאינו מועיל לפני האירוסין מפני דה"ל דבר שעדיין אינו בעולם ואינו ברשותו ואפי' קנין לא מהני כמ"ש הגאון מוהר"ר גרשון שהוכיח כן משו"ת הר"ן עי' תשובה נ' דכ"ט ע"א ה"נ האיך ימחול זה מה שעתיד חבירו להתחייב לו ע"י השגת גבול והתם לאו טעמי' משום אסמכתא דנימא ג"כ סברת איידי דבעי ליקני רק דאין הקנין חל על דשלב"ל.

ואין לומר הא ק"ל שם דאי תפס לא מפקינן מיני' כבגמ' פרק הריבית ס"ד ס"ו וכ"כ טור וש"ע ששם הטעם מפני דנודע להמוכר שזה אוכל פירות ושתק דאכתי לא הדר ביה ה"ל מחילה וכן מוכח שם בגמ' וכ"פ רש"י בהדיא מש"כ פה אם יודע לאחד מבני חבורה שחבירו עבר עליו הדרך ותיכף יקבול עליו ודאי מצי למיהדר ביה על מחילת דשלב"ל. ומקמי הכי לית דין ולית דיינא דאפילו קבלו בק"ס להסתלק מתביעתו לחבירו על שהשיג גבולו באיזה אופן שיהיה מ"מ כל מאן דבעי מצי למיהדר ביה דאפילו מ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ ס"ל דמקמי שבא לעולם יכול לחזור בו.

ומה גם נדון זה דגרע מכל דברים שאין להם גבול וקצבה ומכל אסמכתו' שבעולם כי לא לבד מצד סך הנזק שאין מינו יודע וא"א לשערו גם מעש' השגת גבול עצמו יש בו בחינות ודוגמות ומעשי' אשר לא יעשו שניין דא מדא לגריעותא כי יש הולך לבית מערופי' של חבירו ומדבר עמו שיקנה אצלו ויתן לו בזול ויש מדבר עמו בפוגעו בו ויש רמוזי רמז לו בהיותו בחנות חבירו ויש תופס בו בעברו ומושכו לחנותו ויש מגדילים שער דמי סחורה שמוכר חבירו באמרם שמוכר כל סחורתיו ביוקר משוויים ויש מוציאים לעז על סחורותיו כי ישן נושן הם וקרובים לבלות ויש מטילים בהם מום שאכלם עש וכנימה ואינם חדשים רק צובעים באופן דמצי המוחל למימר כולי האי לא עלתה דעתי שיעשה חבירי רעה שאמחול לו אפילו אמר בכל אופן מצי למימר כזאת וכאלה לא חשבתי שיעשה איש ברית לכן בסודם אל תבא נפשי כי לא ינקו מזה לא בד"א כ"ש בד"ש והשומע ישמע והחדל יחדל כי הנלפענ"ד כתבתי.

נאם הטרוד יאיר חיים בכרך.