שולחן ערוך אבן העזר קכ

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קכ | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

שאין לכתוב הגט אם לא שמע מפי המגרש

ובו אחד עשר סעיפים:
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

סעיף א

הגט, צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו; ואף אם שלוחו כותבו, צריך שיהיה משל הבעל; לכך נהגו כשהבעל מצוי, שנותן לו הסופר הקלף והדיו ויש אומרים דאף הקולמוס ושאר כלי הכתיבה (הגהות אשרי פרק שני ובמרדכי מהלכות גטין) במתנה, קודם כתיבה. והבעל נותן שכרו; ומפני תקנת עגונות, תקנו חכמים שהאשה תתן שכר הסופר והקנוהו לבעל:

סעיף ב

גזל נייר וכתב בו גט ונתנו לה, כשר, אפלו קודם יאוש.

הגה: אבל גזל גט, כגון שכתב לו הסופר גט וגזלו ממנו ולא פרע לו, וגרש בו, לא הוי מגורשת (בית יוסף):

סעיף ג

כותבין גט לאיש אף על פי שאין אשתו עמו, והוא שיהיו העדים שחתמו בו מכירים ויודעים שזה פלוני ואשתו פלונית. ויש אומרים דגם הסופר צריך להכירן (טור), וכן נראה לי. והכרה זו אפילו על פי עד אחד, ואפילו על פי אשה וקרוב.

הגה: וצריך להכיר שם האיש והאשה ושם אביהם, וכל שהחזיקו שלשים יום בעיר, אין חוששין להם יותר. ושם אביו, נהגו לכתוב על פי עצמו (בית יוסף ממשמעות לשון הרמב"ם).

ואם היו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהן שוים, אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חברו, שמא יכתוב גט ויוליכנו לאשת חברו ויגרשנה עליו. ובשעת הסכנה, כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירים:

סעיף ד

לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים, עד שיאמר להם הבעל לכתוב ולחתום. ולכתחלה יאמר לסופר לפני העדים (בסדר הגט מהר"א מרגליות). וכשיאמר להם הבעל, יכתבוהו הם בעצמם ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום. אפילו אמר לבית דין: תנו גט לאשתי, לא יאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום, ואפלו אמר להם: אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו, לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו.

הגה: עבר וגרשה על ידי "אומר אמרו לסופר ויכתב" כו', הוי ספק מגורשת (טור בשם הרמ"ה ובית יוסף בשם הר"ן ובעל התרומה וסמ"ג והמרדכי וכל בו):

סעיף ה

אפלו כתב בכתב ידו לסופר שיכתב ולעדים שיחתמו, לא יכתבו ולא יחתמו עד שישמעו מפיו, בין שהוא פקח ובין שנשתתק, בין שמדבר ואינו שומע בין שאינו שומע ולא מדבר. ויש מכשירין במי שנשתתק לכתב ולחתם על פי כתב ידו שיכתב לסופר: כתב, ולעדים: חתמו, והוא שתהא דעתו מישבת עליו:

סעיף ו

מי שנשתתק, ושאלוהו אם רוצה שיכתבו גט לאשתו, והרכין בראשו, יתבאר בסימן שאחר זה:

סעיף ז

אמר לעשרה: כתבו גט לאשתי, אחד כותב בשביל כלם. ואם אמר: כלכם כתבו, אחד כותב במעמד כלם:

סעיף ח

אמר לעשרה: כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי, אחד כותב ושנים חותמים ואחד נותן:

סעיף ט

אמר: כלכם חתמו, או שמנאם, בין שמנה כלם בין שמנה מקצתם, ואמר להם: חתמו, הרי זה כאומר כלכם חתמו, וכלם צריכים לחתם בו; ושנים שחותמים בו תחלה הם משום עדים, וצריך שלא יהא שום אחד מהם פסול, והאחרים משום תנאי; לפיכך, אם היו השאר פסולים, או שחתמו זה היום וזה למחר או אחר כמה ימים, כשר, והוא שיחתמו כל אחד בפני כלם; ואפלו חתמו השאר אחר נתינת הגט, ואפלו אחר שנשאת (הר"ן פרק קמא דגטין), כשר; ואם מת אחד מהם קדם החתימה, הרי הגט בטל ועין לקמן בסמוך:

סעיף י

ואם אמר: כלכם חתמו משום עדים, צריך שיהיו כלן כשרים ושיחתמו כלם בו ביום. ויש אומרים שאפלו אמר סתם: כלכם חתמו, דינו כמפרש ואומר: כלכם חתמו משום עדים, ונראה לי דיש להחמיר כסברא זו:

סעיף יא

תקנו חכמים שהאומר לרבים לכתב גט או לחתם או להוליך גט לאשתו; אם לכתיבה, יאמר להם: כל אחד מכם יכתב גט לאשתי, וכן להולכה: כל אחד מכם יוליך; ואם לחתימה, יאמר להם: כל שנים מכם יחתמו בגט זה: