קטגוריה:משלי כב כז: הבדלים בין גרסאות בדף

דקויות

למה ייקח

1. לפי רוב הפירושים, זוהי שאלתו של הכותב: "למה לך להסתכן ולהגיע למצב שייקחו את משכבך?".

2. ויש שפירשו: אם בכל-זאת חתמת ערבות, והנושה בא לתבוע ממך את החוב, ואין לך לשלם - אין לך זכות להתלונן ולשאול אותו למה הוא לוקח את משכבך מתחתיך, כי הערבות שחתמת עליה מאפשרת לו לקחת את כל רכושך .

משכבך

כמה מחכמי התלמוד פירשו שהמילה משכבך רומזת לבת הזוג, כמו ב(מיכה ז ה): "אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף, מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ".

מכאן פירשו: "בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר: אם אין לך לשלם (עולות והקדשות שתידור) למה יקח משכבך (אשתך) מתחתיך" (רבי נתן, בבלי שבת לב:), "אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך" (רבי יוחנן או רבי אלעזר, בבלי ראש השנה ו., בבלי סנהדרין כב., בבלי זבחים כט:; ראו עוד גורמי המוות / מכללה ירושלים).

מכאן, שכאשר אשה בוחרת בן-זוג, היא צריכה לוודא שהוא אדם ישר ואמין שמקיים הבטחות, אחרת חייה בסכנה...

חכמי הסוד דרשו, שאותה בת-זוג השוכבת בחיקו של אדם היא הנשמה האלהית, "וְעַל נִשְׁמָתָא אִתְּמַר (מיכה ז, ח) מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ, דְּלָא תִדּוֹר אִם לֹא תְּשַׁלֵּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, כז) אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ, וְאִשְׁתָּאֲרוּ רוּחַ וְנֶפֶשׁ יְתוֹמִים, וְאִם נִשְׁמָתָא עָבְרַת עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְאַנְחַת חוֹבִין בְּגוּפָא, דִין אִיהוּ לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה דְאִשְׁתָּאַר לוֹן מִנִּשְׁמָתָא, דִבְגִין חוֹבִין נָטְלִין מֵחַיָּיבַיָּא מַשְׁכּוֹנָא דְאִיהִי נִשְׁמָתָא, וְדָא אִיהוּ (שמות כב, כח) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעִִךָ." (תיקוני זהר קמב ב).

הקבלות

ערבות לעומת הלוואה

א. הפסוק מסביר מדוע מסוכן יותר להיות ערב מלהיות לווה.

1. על הלווה נאמר, (דברים כד יג): "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ, וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ": גם כשמעקלים רכוש של לווה, צריך לוודא שיהיה לו על מה לשכב בלילה. אולם על הערב אין הגנה כזאת, ואפשר לקחת לו הכל - אפילו את משכבו מתחתיו.

2. ועוד: "כי הלוה בעצמו, אם אין לו לשלם, אסור לו ליכנס אל ביתו לעבוט עבוטו, אבל בבית הערב מותר ליכנס למשכנו, כמ"ש 'לא תבא אל ביתו - אבל אתה נכנס לבית הערב', ואם-כן אתה גרוע מן הלוה עצמו" (מלבי"ם).

ב. הפסוק מסביר גם מדוע מסוכן יותר להיות ערֵב מלהיות מלוֶה:

כשאדם נותן הלוואה, הוא נפרד מהכסף שלו ומעביר אותו לאדם אחר; הוא לא יכול להלוות אותו לאדם שלישי או להשתמש בו לעצמו; והוא מודע לאפשרות שהכסף לא יחזור אליו. לכן הוא מראש מלווה רק כסף שהוא יכול להסתדר בלעדיו. לעומת זאת, כשאדם תוקע כף בערבות, הוא (לכאורה) לא נותן שום דבר, ממשיך לחיות כרגיל ולהשתמש בכספו כרגיל, חותם על ערבויות לאנשים נוספים, ונוטה לשכוח את הערבויות שלקח על עצמו. ולכן, הערֵב עלול להיות מופתע - יום אחד, עלולים לבוא אליו ולדרוש ממנו כסף רב שאין לו - וכתוצאה מכך ייקחו לו אפילו את המיטה.

לכן, מותר ואף מצוה להלוות בלי ריבית, אבל מאד לא מומלץ להיות ערב. ראו עוד במאמר "ערבות לעומת הלוואה".