משנה מועד קטן ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ח | >>
אין מניחין את המיטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספדלז, ולא של נשים לעולם, מפני הכבודלח.
נשים במועד מענות, אבל לא מטפחות.
רבי ישמעאל אומר: הסמוכות למיטה, מטפחות.
משנה מנוקדת
אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב,
- שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד;
- וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם,
- מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
- נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת,
- אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת:
נוסח הרמב"ם
אין מניחין את המיטה - ברחוב,
- שלא להרגיל את הספד.
- ולא של נשים - לעולם,
- מפני הכבוד.
- הנשים במועד -
- מענות - אבל לא מטפחות.
- רבי ישמעאל אומר:
- הסמוכות למיטה - מטפחות.
פירוש הרמב"ם
ולא של נשים לעולם - רוצה לומר לא במועד ולא בחול.
ושל איש אסרו אותו במועד בלבד, שלא להרגיל את ההספד במועד על דרך שאמרנו בפרק ראשון.
ואין הלכה כרבי (שמעון) [ישמעאל]:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין מניחין את המטה - של מת ברחוב. במועד:
לעולם - אפילו בחול דכתיב (במדבר כ) ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה:
מטפחות - מספקות כף אל כף:
ר"ש אומר כו' - ואין הלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
שלא להרגיל את ההספד. שהמועד אסור בהספד ובתעניות. רמב"ם פי"א מהלכות אבל:
ולא של נשים לעולם מפני הכבוד. פירש"י ששופעות זיבה. ומ"ש הר"ב דכתיב ותמת וגו' ה"ק רבי אליעזר בגמרא וצ"ל דמתני' טעמא דקרא מפרשת:
מענות מפורש במשנה דלקמן: . מענות מפורש במשנה דלקמן:
ר' ישמעאל. הר"ב גורס ר' שמעון וכן גורס הרמב"ם והמגיד גורס רשב"ג:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לז) (על המשנה) שלא כו'. שהמועד אסור בהספד ובתענית. הר"מ:
(לח) (על המשנה) מפני הכבוד. ששופעת זיבה. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין מניחין את המטה ברחוב וכו': ביד שם סימן כ"ג כ"ד ובפ' י"ב דהלכות אבל סי' ה' ובטור יור"ד סימן שנ"ה וסימן ת"א. וכתוב בנמוקי יוסף אין מניחין את המטה ברחוב לפיכך אין מוליכין המת לבית הקברות כשהוא מת במועד עד שיהיה כל הקבר מתוקן ומזומן ע"כ:
שלא להרגיל את ההספד: ס"א את הַסַפָד ה"ר יהוסף ז"ל. ובגמ' אמר רב פפא אין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים וה"מ בפניו אבל שלא בפניו לא ואמרי' בגמ' דיום שמועה כפניו דמי:
ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: י"מ שמא יהיו שופעות דם ויהיה בזוי וי"מ מפני כבוד הנשים שגנאי הוא לנשים החיות כשהאשה מתה עומדת בתכריכיה לבושה לפני האנשים נמוקי יוסף ז"ל. ובגמ' אמרי נהרדעי לא שנו אלא חיה שמתה מחמת ולד שהיא שופעת אבל שאר נשים מניחין ר' אלעזר אומר אפי' שאר נשים נמי דכתיב ותמת שם וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טפוח ביד קלוס ברגל. ורש"י ז"ל פי' במגלה דף ג' ולא מטפחות על לבן ותוס' ז"ל כתבו שם מטפחות יד על יד או על ירך או על פנים ע"כ. ובמכלתין כתבו הם ז"ל אבל לא מטפחות פי' סופק כפיו זו בזו וא"ת התנן בפ' משילין אין מטפחין בי"ט ופי' בקונט' משום שיר או משום אבל ומאי אריא ביום טוב ומשום שמא יתקן כלי שיר אפי' בחולו של מועד אסור משום צער וכו' ומספקין פי' בקונט' בביצה כף על ירך וא"כ מספק את כפיו הן כף על ירך שתי כפים על שתי יריכים וצ"ע ע"כ ועיין במ"ש שם:
ר"ש אומר הסמוכות למטה מטפחות: כך צ"ל אלא דבמגיד משנה כתוב רשב"ג ונראה שגם שם נפל טעות דאי הכי לכל הפחות הל"ל אין הלכה כרשב"ג אע"ג דקיימ"ל הלכה כרשב"ג בכל מקום ששנה במשנתנו דהא האי כללא לאו דוקא כמ"ש בס"פ שני דברכות. ופי' הסמוכות למטה מטפחות מפני שהמת לפניהם:
תפארת ישראל
יכין
אין מניחין את המטה ברחוב: במועד:
שלא להרגיל את ההספד: ר"ל שעי"ז יהיה רגלים לדבר להספיד והרי חוה"מ אסור בהספד ותענית:
ולא של נשים לעולם: אפילו בחול:
מפני הכבוד: דלפעמים שופעת זיבה גם לאחר מיתה:
נשים במועד מענות: לשורר קינות אחר המטה. ומפרש לקמן:
אבל לא מטפחות: שמכות כף אל כף בצער. מיהו על ת"ח אפילו קינה שרי, דאין מועד בפני ת"ח, ודוקא אצל המטה (שו"ע יו"ד, תא). ואין בזה"ז ת"ח לעניין זה [ מג"א ססי' תקמ"ז ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת