מדרש תנחומא תצוה א
ילמדנו רבנו: קטן לכמה נמול?
כך שנו רבותינו: קטן נמול לשמונה. מה טעם? כשם שנמול יצחק אבינו.
אמר רבי שמעון בר יוחאי: בא וראה, שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו.
וכל כך למה? אמר רב נחמן בר שמואל: כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו, ומקבל עליו בשמחה.
אמר רבי חנינא: ולא עוד, אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטווה. הוא שהכתוב אומר: ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך (תהלי' עא יד). ולא עוד, אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום.
אמר רבי יודן: אימתי הבן חביב על אביו? כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמ' לא יט).
מהו ילד שעשועים? כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו.
ואמר רבי ביסנה: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם. האכלתי אתכם במדבר, אף אתם היו מקריבין לפני, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במד' כח ד).
וארחצך במים (יחז' טז ט), ואף אתם עשו לי כיור.
ואסוכך שמן (שם), וכנגדו שמן המשחה.
ואלבישך רקמה (שם שם י), וכנגדו מעשה רוקם.
ואנעלך תחש (שם), וכנגדו עורות תחשים.
ואחבשך בשש (שם), וכנגדו שש משזר.
ואכסך משי (שם), אלו ענני הכבוד, שנאמר: לא ימיש עמוד הענן (שמו' יג כב). וכנגדן יריעות עזים.
ואעדך עדי ( יחז' טז יא), זו פורפירה, וכנגדן ארון וזרו.
ואתן נזם (שם שם יב), וכנגדו חח ונזם.
ועטרת תפארת בראשך (שם), וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב.
הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד), וכנגדו לחם הפנים.
וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שם יג כא), וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד: