מדרש תנחומא בשלח ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ז.    [ עריכה ]
ואכבדה בפרעה. מגיד שכשיפרע הקדוש ברוך הוא מן האומות, שמו מתגדל בעולם, שנאמר (ישעיהו סו , יט): "ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגויים, תרשיש, פול, ולוד מושכי קשת, תובל, ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים". וכתיב (שם מה, יד) "כה אמר ה', יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מידה עליך יעבורו, ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו אך בך אל ואין עוד". מה כתיב אחריו (שם, טו) "אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע". וכן הוא אומר (יחזקאל לח, כב): "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו". מה כתיב אחריו (שם, כג) "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'". ואומר (תהלים עו, ג): "ויהי בשלום סכו ומעונתו בציון", (שם, ד) "שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה", (שם, ב) "נודע ביהודה אלוהים":