מדרש משלי (בובר) ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף מדרש משלי ב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · ב · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · ב א · >>

עריכה (משלי ב א): "בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך" - אמר הקב"ה לישראל על הר סיני: אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה, אני מציל אתכם משלוש פורעניות: ממלחמת גוג ומגוג, ומחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם.

"ומצוותי תצפון איתך" - אם זכיתם לצפון דברי תורה, אני משביע אתכם מטוב הצפון אשר צפנתי לעתיד לבוא, שנאמר (תהלים לא כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך [פעלת לחסים בך נגד בני אדם]". אמר הקב"ה: אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבוא כל אותה הטובה אשר אני מיטיב אתכם, על מנת שתקשיבו אזניכם לדברי תורה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב


(משלי ב ב): "להקשיב לחכמה אזנך וגו'", הא כיצד?


(משלי ב ג): "כי אם לבינה תקרא".

<< · מדרש משלי (בובר) · ב א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ב ד · >>

עריכה (משלי ב ד): "אם תבקשנה ככסף" - אמר רבי שמעון בן לקיש: אם אין אדם הולך אחרי דברי תורה, הם אינם הולכין אחריו לעולם. משל לאדם שיש לו פרגמטיא, אם אין אדם הולך אחריה, היא אינה הולכת אחריו.

תמן תנינן (משנה אבות ד יח): "רבי נהוראי אומר: הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, ואל בינתך אל תישען". לפיכך: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה" - אלו דברי תורה, שהן מחפשין ויורדין לעמקי התהום. כך, אם אדם מחפש אחריהם, מתוך כך זוכה לחכמה ולבינה:


(משלי ב ה): "אז תבין יראת ה' וגו'" - אם רץ אדם אחרי מצוה ודברי תורה, הם נמצאים לפניו, לכן נאמר "ודעת אלהים תמצא".

אמר רבי ירמיה: והלא כבר נאמר (דניאל ד כב): "ולמאן די יצבא יתננה", אבל אם צבא אדם בדברי תורה, הקב"ה נותנה לו, שנאמר:


(משלי ב ו): "כי ה' יתן חכמה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כי ה' יתן חכמה" - שהוא מוסיף חכמה לחכם, שנאמר (דניאל ב כא): "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה".

"מפיו דעת ותבונה" - שהוא נותן פתחון פה לאדם, שנאמר (שמות ד יא): "מי שם פה לאדם, או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור - הלא אנכי ה'"; "הלא אנכי משה" לא נאמר, אלא "הלא אנכי ה'".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "מפיו דעת ותבונה" - אמר הקב"ה: (ירמיהו טו יט): "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", כפה שנפח נשמה באדם הראשון. מכאן דרש רבי מאיר: כל מי שהוא יכול להוציא דברי תורה מזולל, הרי הוא חשוב כאותו הפה שנתן דעת ותבונה.


<< · מדרש משלי (בובר) · ב ד · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ב ז · >>

עריכה (משלי ב ז): "יצפון לישרים תושיה" - רבי אליעזר שאל את רבי יהושע 'אמור לי, פסוק זה מהו?', אמר לו 'בני, משעה שנוצר אדם ממעי אמו, אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה היא לו, לכך נאמר "יצפון לישרים תושיה".

"מגן להולכי תום" - מה המגן הזה מגין על האדם, כך תורה מגינה על כל המתעסק בה.

<< · מדרש משלי (בובר) · ב ז · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ב ח · >>

עריכה (משלי ב ח): "לנצור ארחות משפט" - אם נתמנה אדם בדין, צריך לנצור ארחות משפט.

"ודרך חסידיו ישמור" - אם עשה כן, דרכיו משתמרין מלירד לעומקה של גיהנם. מכאן אמרו: כל מי שיושב בדין, שני דברים נזקקים לו, ואלו הן: הסייף וגיהנם, הסייף למעלה ממנו וגיהנם תחתיו, אם זכה והוציא את הדין לאמיתו - אינו נמסר בידיהם, ואם לאו - נמסר בידיהם:


(משלי ב ט): "אז תבין צדק ומשפט" - מתוך שהוא יושב בדין, צריך להבין איך מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע;

מתוך שעושה כן, דברי תורה נעשין לפניו כמישרים; ולא עוד, אלא שהוא קונה שם טוב בעולם זה ובעולם הבא, לכך נאמר "ומישרים כל מעגל טוב".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ומישרים" - מתוך שדברי תורה נעשים לפניו כמישרים, אינו נכשל בהם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כל מעגל טוב" אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אם עזבן הם עוזבין אותו, אם נצרן הן נוצרין אותו ומשמרין אותו.

<< · מדרש משלי (בובר) · ב ח · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ב י · >>

עריכה (משלי ב י): "כי תבוא חכמה בלבך" - אם קנית דברי תורה, הם משמרין אותך;

"ודעת לנפשך ינעם" - שהם מנעימים אותך ואת נפשך ואת דעתך, היך מה דתימא (משלי ט יב): "אם חכמת - חכמת לך", אם עמלת בדברי תורה, יש לי שכר טוב ליתן לך, ואם בטלת מן התורה, יש לך הרבה בטלים כנגדך.


(משלי ב יא): "מזמה תשמור עליך, תבונה תנצרכה" - אם נתת צוארך בעולה של תורה, היא תנצרך, היך מה דתימא (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך" - בעולם הזה, "בשכבך תשמור עליך" - בשעת מיתה, "והקיצות היא תשיחך" - לעתיד לבוא.

<< · מדרש משלי (בובר) · ב י · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ב יב · >>

עריכה (משלי ב יב): "להצילך מדרך רע" - אם עסקת בדברי תורה, יכולין הן להצילך מדרך רע, למה? שהן דומים לחרב פיפיות, שנאמר (תהלים קמט ו): "וחרב פיפיות בידם": רבי יהודה ורבי נחמיה:

  • רבי יהודה אומר: פיפיות כחרב שהיא אוכלת משני צדדיה;
  • ורבי נחמיה פיפיות שהם כתובים מזה ומזה.

וכך היא תורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה:

  • מלפניה מנין - שנאמר (שמות טו כה): "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו",
  • מלאחריה מנין - דכתיב (שמות כא א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

"מאיש מדבר תהפוכות" - זה פרעה הרשע, בשעה שהיה משה נכנס אליו, היה מדבר עמו בדברי תהפוכות, הא כיצד? כשהיתה הגזירה באה עליו, היה אומר למשה 'לך הסר הגזירה מעליי ואני משלח את ישראל', והיה משה מבקש רחמים, עד שהיה מעביר הגזירה, וכיוון שראה פרעה שבטלה, היה מתהפך במידותיו, ואומר (שמות ה ב): "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח", לכך נאמר "מאיש מדבר תהפוכות".

<< · מדרש משלי (בובר) · ב יב · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · ב · >>