מגן אברהם על אורח חיים קכד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים קכד |

סעיף א[עריכה]


(א) שאינו יודע:    אבל הבקי אינו יוצא בתפל' ש"ץ:


(ב) יכוין:    וצריך שיבין בל' הקדש כמ"ש סי' קצ"ג ע"ש [ב"י ב"ח ד"מ] עמ"ש סי' ס"ב:

סעיף ב[עריכה]


(ג) בקול רם:    ואין בזה משום קטני אמנה או משמיע קולו בתפלתו כיון דע"י הדחק הוא עושה כן (כל בו): בגמרא סוף ר"ה משמע דאף בלא דחק שרי דאמרי' לדבריך למה הצבור מתפללין א"ל כדי להסדיר ש"ץ תפלתו משמע דאי לאו משום להסדיר הוי רשאי הש"ץ להתפלל מיד בקול רם ומיהו א"צ לסדר אלא בר"ה וי"ה כמ"ש סי' ק' ע"ש ומ"מ צ"ע לר"ג למה צבור מתפללין כל השנה וצ"ל דמ"מ טוב להסדיר ש"ץ בכל פעם כמ"ש סי' קל"ט וכב"י ועכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל ש"ץ מנחה בקו"ר תיכף ע"כ, ובמדינות אלו לא נהגו כן וכן נכון וכ"כ ר"ל חביב בתשוב' וכ"כ רדב"ז סי' צ"ד שאם אפשר לבטלו שלא ע"י מחלוקת יבטלם ובכ"ה כ' סימן ק"א שמנהגם שש"ץ אומר ג' ראשונות וג' אחרונות בקול רם והשאר בלחש ע"ש:


(ד) שיעבור:    פי' שלא יוכלו לגמור כל י"ח ברכות תוך זמן תפלה (ל"ח) וכ"כ סי' רל"ב סס"א:


(ה) וטוב שיהיה:    היינו בדאיכא שהות ביום:


(ו) אחר ברכת הש"ץ:    כ' הע"ת דפליג אסעיף ד' ולא דק דהכא הש"ץ מתפלל פעם א':

סעיף ג[עריכה]


(ז) אין לש"ץ להמתין:    ועכשיו נהגו להמתין על האב"ד, ונ"ל הטעם שרוב האנשים מתפללין במרוצה ואם יחידים מתפללים מלה במלה לא יוכלו לומר קדושה עם הצבור לכן ממתינים ולכן נ"ל דאף אם אין אב"ד בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה אבל כשמאריך אין להמתין עליו כמ"ש על ר"ע כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה, וכתוב בספר חסידים סימן תשפ"ד שאם אחד צריך להאריך וירא שיתלוצצו עליו יכול לילך לאחוריו בשעה שמתחיל החזן אף על פי שעדיין לא גמר תפלתו ויחזור למקומו ויגמור:

סעיף ד[עריכה]


(ח) יש להם לשתוק:    עיין בתשו' מ"ע על האנשים שלומדי' בעת חזרת הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם אבל בס' ווי העמודים קרא תגר עליהם וכ"מ ממ"ש סי' צ' סי"ח:

סעיף ה[עריכה]


(ט) על כל ברכה:    ופשוט דאם עסוק במקום שאינו רשאי להפסיק אסור לאומרו עמ"ש סי' נ"ו:

סעיף ו[עריכה]


(י) אמת הוא:    וזהו בברכת הודאה כגון ברוך שאמר וישתבח וגאל ישראל אבל בתפילה צריך שיכוון אמת היא ואני מתפלל שיאמנו דבריו ובקדיש צריך לכוון על העתיד לבא שיאמנו דבריו ב"ח בשם מהרר"ה בפירוש הסידור (ועמ"ש בשל"ה):

סעיף ז[עריכה]


(יא) בניו הקטנים:    וצריך שיחנכם שיעמדו באימה וביראה ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם (שני לוחות הברית):

סעיף ח[עריכה]


(יב) בחטף:    פי' בחטף שב"א (ב"ח):


(יג) אינו מחויב:    וב"ח כ' להחמיר אפי' אינו מחויב אפי' יודע אם הברכה היא להוציא רבים ידי חובתם ולא שרי ביודע אלא א"כ בברכת התורה ובברכת הנהנין:


(יד) מיד כשכלה:    ואם החזן מאריך בנגון של ואמרו אמן יאמרו אמן מיד כי הניגון הוי הפסק (יש נוחלין) ועמ"ש סוף סימן קכ"ח דהארכת הנגון מכלל הברכה היא ומ"מ נ"ל דאם מאריך הרבה הוי הפסק:

סעיף ט[עריכה]


(טו) א"צ המברך:    נ"ל דוקא בברכה שאינה חובה לשמוע אבל בברכה שמוציא רבים י"ח צריך להמתין כמ"ש סימן קכ"ח סי"ח:

סעיף י[עריכה]


(טז) יכוין:    ואין אדם יכול לכוין לכן יחזור ויתפלל (ב"ח רש"ל) עיין סוף סימן קפ"ג:

סעיף יא[עריכה]


(יז) שומע צבור:    לכאור' משמע שכיוון למ"ש ב"י בשם א"ח וכן נרשם המ"מ ול"נ דליתא שהא"ח כונתו לתרץ תי' אחר על קושית הפוסקים מההי' דהחליל ולחלק בין צבור ליחיד אבל רמ"א סתם בס"ח כשאר הפוסקים דאין חילוק והא דנקט כאן צבור משום דעלה קאי:


(יח) וכן בקדיש:    דלא מקרי ברכה שנתחייב בה אלא דבר שמחוייב לאומרו ביחיד דאם לא כן קשה האיך יצאו באלכסנדריא בקדיש וברכו: