מגיד משנה/הלכות אישות/פרק א
הלכה א[עריכה]
קודם מתן תורה וכו: זה פשוט ומבואר בהרבה מקומות שלגויים, בייחוד בעלמא, הויא אשתו וכיוון שבא עליה לשם אישות הויא לה אשת איש, שחבירו גוי חייב עליה כנזכר פרק ט' מהלכות מלכים ומלחמותיהן (ה"ז) :
כיוון שנתנה תורה נצטוו ישראל כו: זה פשוט בהרבה מקומות :
הלכה ב[עריכה]
ומ"ש שהוא מצוות עשה: כבר נזכר בספר המצוות (מ"ע ריג) בארוכה :
ובאחד משלשה דברים וכו: משנה (קדושין ב.) "האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה".
ומ"ש רבינו שהכסף הוא מדברי סופרים: הוא מן השורש השני שהניח הרב בספר המצוות, שאין הדברים הנדרשים בגזירה שוונ או באחת מי"ג מידות נקראים דבר תורה, אלא דברי סופרים אא"כ יאמרו בהם בביאור שהם מן התורה. והוא ז"ל סבור כמו שפירשו קצת המפרשים דבשטר אמרו בו שהוא מן התורה ולא בכסף. וכבר השיב הוא ז"ל כן למי ששאל ממנו מה טעם אמר שהכסף מדברי סופרים. והרמב"ן ז"ל האריך להשיב עליו על זה בספר ההשגות שחיבר על ספר המצוות והרבה בזה דברים. ודע שאף לדברי רבינו, אע"פ שהכסף מדברי סופרים, הרי הוא גומר בה לכל דבר כמו השטר והביאה. ובביאור כתב כאן שכיוון שנקנית האשה באחד משלשה דברים אלו נעשית מקודשת והבא עליה חוץ מבעלה חיב מיתת בית דין. וכן כתב פ"ו מהלכות תרומותומעשרות (ה"ג) שארוסה בת ישראל - דבר תורה אוכלת בתרומה, ולא חילק בין נתארסה בכסף לנתארסה בשטר. וכן מתבאר בדבריו בהרבה מקומות שאין קדושי אחר תופסין בה אחר הכסף ואפילו קדשה בשטר. והטעם לכל זה, שאע"פ שהוא סבוא שהכסף מדברי סופרים, אינו מתקנת חכמים אלא מכלל תורה שבעל פה והוא דבר שנאמר למשה ולא נכתב בפירוש בתורה, אלא שנרמז בגזירה שווה - ולזה נקרא דברי סופרים, לדעתו זכרונו לברכה. וכבר כתב הוא, שאף שהדברים שנאמר בהם "הלכה למשה מסיני" נקראים דברי סופרים ומ"מ דינן ממש כדין תורה לגמרי. וזה נראה לי מבואר מדבריו :