מאירי על הש"ס/משנה מידות/פרק ג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרק שלישי בע”ה
וענינו בצורת המזבח, והוא שאמר המזבח היה שלשים ושתים אמות על שלשים ושתים ר”ל קו שטחו התחתון, וכשעלה על מדת אותו רחב וארך אמה אחת בגובה, [כנס] אמה לכל רוח והתחיל בנין שלשים על שלשים וזהו יסוד, ואמה זו של כניסה התבאר במנחות [צ”ז ב] שהיתה בבת חמשה טפחים ואמות הרוחב והאורך היו בבת ששה ונמצא שנשארו מן היסוד ולמעלה רוחב שלשים אמה ושני טפחים על ארך שלשים אמה ושני טפחים, עלה חמש ר”ל בבת ששה וכנס אמה ר”ל בבת חמשה והוא הסובב שהכהנים הולכים שם ונמצא מן הסובב ולמעלה רחב כ”ח אמה וד’ טפחים על ארך כך, עלה ג’ בבת ששה וזהו מקום מערכה, וקרנות המזבח אמה בבת חמשה ונמצא גובה המזבח עד חודן של קרנות עשר אמות פחות טפח ומקום המערכה תשע, ויש מפרשים [רמב”ם הלכות בית הבחירה פ”ב ה”ז] שעליית האמה הראשונה היתה בבת חמשה לבד ונמצא מקום המערכה בגובה ט’ אמות פחות טפח, והקרנות רחבן אמה בבת ששה ונמצא שנתמעט החלל שביניהם אמה לכל רוח ונשארו רחב כ”ו וארבעה טפחים על ארך כך, ומלבד זה היה סביב מקום המערכה כניסת אמה להלוך רגלי הכהנים ונמצא מקום המערכה עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים על ארך כך, ויש מפרשים [רש”י מנחות שם בסוף העמוד] שאמה על כניסת היסוד אף היא בבת ששה טפחים אלא שכניסת אמה הסובב היתה של חמשה טפחים לבד וכן פרשוה במסכת מנחות ויהיה מקום המערכה לפירוש זה כ”ד אמות ושני טפחים על ארך כך, ור’ יוסי חלק לומר שמתחלה באותו שעשה שלמה לא היה קו שטחו התחתון אלא כ”ח על כ”ח וכונס ועולה במדה הזאת עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון וארבע אמות מן המערב כעין גאם שנאמר [יחזקאל מ”ג ט”ז] וההראל שתים עשרה אמה ארך בשתים עשרה אמה רוחב וכ”ו ללמד שמן האמצע היה מודד שתים עשרה לכל רוח וודאי מדידתו מן הסובב, ונראין דברי תנא קמא. ואמר אחר כן שחוט של סיקרא היה חוגר את המזבח באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ונקדת אמצעו היתה אמה למטה מן הסובב, ואמר אחר כן, שהיסוד לא הי’ מקיף את המזבח בארבע רוחותיו כמו הסובב אלא שהיה מהלך על פני כל המערב ועל פני כל הצפון ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת ונמצא שלשה הקרנות שהיה להם יסוד והם מערבית צפונית ומערבית דרומית וצפונית מזרחית אבל דרומית מזרחית לא היה לה יסוד, ומה שאמרו [זבחים נ”ג ב] שרוחב המזבח היה מתמעט שתי אמות הוא כשתשער מן המערב למזרח כנגד אמה הכנוסה אף במזרח ומן הצפון לדרום כשתשער בצפון כנגד אמה הכנוסה בדרום,
(משנה ב' בהנוסח הרגיל) ואמר שבקרן מערבי דרומי היו שני נקבים כמין שני חוטמים דקים מפני ששירי הדמים מהם שניתנין על יסוד מערבי ומהם שניתנים על יסוד דרומי כמו שיתבאר בזבחים [מ”ז ב, נ”ג א] ומתוך כך עשו אותם שני נקבים בקרן מערבי דרומי מן היסוד שיהו שירי הדמים הנשפכים על יסוד דרומי ועל יסוד מערבי יורדים בהם ומתערבים באמה ויוצאים לנחל קדרון,
(משנה ג' בהנוסח הרגיל) ולמטה ברצפה באותה הקרן היה מקום אמה על אמה שדרך שם נגרים יינות הנסכים ומתקבצים תחת הארץ ואותו העומק נקרא שיתין והיתה שם טבלא של שיש וטבעת קבועה בו שבו היה אדם יורד שם לפעמים בחבל ומנקים אותו, וכבש היה בדרומו של מזבח בארך ל”ב על רחב י”ו שבו היו עולים למזבח כדרך שעולים בהר מפני שאסור היה לעלות שם במעלות, ואעפ”י שהיה ארכו ל”ב לא היו קו שטחו בארץ אלא שלשים אמה אלא שהיה מתרחב למעלה אמה של יסוד ואמה של סובב שהיה בנין הכבש נקלט לתוכו, וארך שפועו גם כן היה ל”ב, וגבהו בצד הישר שבו היה עד מקום המערכה והוא ט׳ אמות ולדעת קצת [רמב”ם הלכות בית הבחירה פ”ב הי”ב] ט’ אמות פחות טפח, והתבאר בסדר זבחים [ס”ב ב’] שאויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי שלא יהא המהלך ממנו למערכה ישר לגמרי כדי שיתן את האיברים בזריקה, וכן ששני כבשים קטנים יוצאים מכבש זה הגדול שדרך בם פונים ליסוד ולסובב ומובדלים מן המזבח כמלא נימא, ואמר כאן שרכובה ר”ל גומא כמין חלון העשוי להצניע היתה במערבו של כבש הגדול ששם היו פסולי חטאת העוף כשמזדמנין בידיהם ומניחים אותם עד שתעובר צורתם ויצאו לבית השריפה, וכבר בארנו [תמיד פ”ד מ”א, שקלים ו’ ב’] ששתי שלחנות גם כן היו במערב הכבש אחד של שיש שנותנין עליו את האיברים ואחד של כסף שנותנין עליו כלי שרת,
(משנה ד' בהנוסח הרגיל) ואמר אחר כן שהכבש והמזבח שניהם היו שוין בדין זה, שהאבנים שבהן היו באות מבקעת בית כרם והוא מקום ידוע אצלם, ונראה שהאבנים היוצאות משם היו חלקות הרבה ואדם יכול לסתתם ביושר ובחלקות, עד שאפשר לסתתם בלא ברזל, וכן שמתוך חלקותם פגימה נכרת בֹהן מיד שכל אבן שנפגמה בכדי חגירת צפורן פסולה לכבש ולמזבח והיו חופרים למטה מן הבתולה כלומר במקום שלא היה עבוד כלל [ואבן שנגע בה ברזל] אעפ”י שלא נפגמה פסולה לכבש ולמזבח והוא שאמר שהברזל פוסל בנגיעה ר”ל אף בלא פגימה והפגימה בכל דבר כלומר אף בלא ברזל, ואבני ההיכל והעזרות אף הם נפסלות בפגימה, אלא שלא נפסלו בברזל, אלא שלא היו מסתתים אותם בהר הבית אלא מבחוץ ואחר כך מביאין אותם, ואמר אחר כן באבן שנמצאת פגומה שלא נפסל כל המובח בכך אלא אותה האבן פסולה והשאר כשרות ומחליפין אותה בשלימה, ואמר אחר כן שמלבנין היו את המזבח בחלב של סיד פעמים בשנה אחת בפסת ואחת בחג וההיכל פעם אחת בשנה והוא בפסח ור’ אומר שבכל ערב שבת מלבנין אותו מפני הדמים ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא, ואמר על המזבח שכשהיו מלבנין אותו במפה היו מלבנין אותו ולא בכפיס של ברזל והוא כלי המחליק של בנאים שמא יגע הברזל באבני המזבח ולא יהא הסיד חוצץ בפני כל הכלי ותפסל האבן בנגיעה, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך, וצריך שתדע שהמזבח אין בונין אותו חלול כעין של משה אלא כלו מקשה ומביא מלבן של ארך שלשים ושתים על רוחב כך בגובה אמה, ומביא אבנים גדולות ומסדרן סביב המלבן ואחר כך מביא אבנים קטנות וסיד וקוניא וממחה ושופך וממלא את החלל וזהו יסוד, ואחר כך כונס אמה ומביא מלבן של שלשים על שלשים בגובה חמש ומסדר אבנים גדולות וממלא את חללן, וכן על דרך זה כל המזבח, וכן לכל קרן וקרן מביא מלבן כצורך ארכו ורחבו וגבהו ומסדר סביבו וממלא את חללו,
(משנה ה' בהנוסח הרגיל) וטבעות היו לצפונו של מזבח שהוא מקום קדשי קדשים ששה סדרים של ארבע ארבע ויש אומרים ארבעה סדרים של ששה ששה ועליהם שוחטים את הקדשים ואותם הטבעות היו משתמשין לאסור רגלי הבהמה בשעת שחיטה כמו שביארנו [תמיד פ”ד מ”א] ובית המטבחיים היה לצפונן של מזבח ועליו שמנה עמודים ננסים ר״ל קצרים ועליהם רביעים של ארז ר”ל כעין קורות קצרות באים מעמוד לעמוד, ואונקליאות של ברזל כעין קרסים קבועים בהם ושלשה סדרים על כל אחד ואחד ר”ל על כל אחד מן הרביעים והם בשני הצדדים ושטח התחתון ובהם תולין ומפשיטין ומניחין את האיברים על שלחנות של שיש שהיו בין העמודים כמו שביארנו ביומא [ט”ז ב].
(משנה ו' בהנוסח הרגיל) המשנה השניה והוא שאמר, הכיור היה בין האולם ולמזבח ומשוך כלפי הדרום, ומקום שבין האולם ולמזבח היה עשרים ושתים ובסופן שתים עשרה מעלות רום של אחד מהן חצי אמה ושולחה ר”ל ארכה חצי אמה שבהם עולים לאולם ולהיכל ומאותו תחום ואילך היה הכל שוה על שטח אחד כמו שהתבאר [ביומא ט”ז ב] ומה שאמר אחר כן אמה אמה ורובד שלש הוא חוזר על כותלי האולם לומר שסביב הכותל בונין אמה גובה ואחר כך יוצא ממנה בנין רחב שלש והוא הנקרא רובד וכן עד כל גובה הכותל אמה בנין כותל ורובד שלש, והעליונה היה הרובד ארבע שיהא מגין על כל שאר הרובדין, ור’ יהודה חולק לומר שהרובד העליון חמש, והלכה כתנא קמא, ונמצאו הרובדין כלם מקיפים ומגנים לכותלים והרובד העליון מגין על שאר הרובדין.
(משנה ז' בהנוסח הרגיל) המשנה השלישית פתחו של אולם גבהו מ’ אמה ורחבו כ’ אמה וכבר התבאר [לעיל פ”ב מ”ב] שלא היו בה שערים וחמש אמלתראות של מילא היו על גביו ומילא הוא עץ חשוב הרבה, ומלתרא הוא שם לקורה קצרה מפותחת בציורים נאים, והיו על מקום משקוף השער חמש מהן, והתחתונה עודפה על הפתח אמה מכאן ואמה מכאן מונחים על עמודי הכותלים ושלמעלה הימנה יתירה עוד עד שעודפת על הראשונה אמה מכאן ואמה מכאן וכן כל החמש אמלתראות על דרך זה אחת לאחת, ואחר שרוחב הפתח עשרים נמצאת הראשונה באורך עשרים ושנים, והשניה באורך עשרים וארבעה, והשלישית באורך עשרים וששה, [והרביעית באורך עשרים ושמונה,] והחמישית באורך שלשים אמה, ונדבך של אבנים וסיד כשאר הבנינים היה על כל אחת ואחת.
(משנה ח' בהנוסח הרגיל) וכלונסות של ארז היו קבועים מכותל היכל לכותל האולם שלא יבעטו כלומר שלא יהו הכותלים נוטות מרוב הגובה. והיו הכלונסות משענות מזו לזו, ושרשראות של זּהב היו בתקרת האולם שבהן היו פרחי כהנה עולים ורואים את העטרות שבחלונות שהיו מביאין אותם תשורות למקדש שנאמר [זכריה ו’ י”ד] והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל י”י, וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל זכר לישראל שנמשלו לגפן וכל מי שהוא מתנדב זהב להיכל ר”ל שיהא הזהב בעצמו מוקדש לכבוד הבית, היה מתנדב דמות עלה או גרגיר או אשכול ומביא ותולה בו ואמר ר’ אלעזר בר’ צדוק מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה פי’ מרוב הנדבות התלויות בה וכבר התבאר [תמיד כ”ט א] שדרך גוזמא נאמרה: