מ"ג תהלים צח ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים צח · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הריעו ליהוה כל הארץ פצחו ורננו וזמרו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָרִיעוּ לַיהוָה כָּל הָאָרֶץ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּרוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָרִ֣יעוּ לַ֭יהֹוָה כׇּל־הָאָ֑רֶץ
  פִּצְח֖וּ וְרַנְּנ֣וּ וְזַמֵּֽרוּ׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הריעו", הדרך הוא שבעוד שהמלך סגור בהיכלו יזמרו העם שירים וזמירות לכבודו עלי הגיון בכנור, אבל בעת יצא מהיכלו ויתראה אל העם יריעו כולם תרועה גדולה וזה האות כי בא מלכם בתוכם כנזכר לעיל (צ"ה א'), ובזה מצייר פה תשועות ה' כעצם מופשט, כאלו ה' בעצמו מתגלה לבני תבל בכבודו, ולכן "הריעו לה' כל הארץ" לאות כי בא בתוכם, ואח"כ "פצחו ורננו וזמרו" על מעשיו ושבחיו, ומוסיף לאמר שכן יהיה לעולם:


ביאור המילות

"ועז, כוננת מישרים". שכננת עז מלך על המישרים.

" משפט וצדקה". עי' ישעיה נ"ט י"ז מש"ש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת ציון

"פצחו" - פתחו פה כמו פצחו ורננו יחדיו (ישעיהו נב)

<< · מ"ג תהלים · צח · ד · >>