לדלג לתוכן

מ"ג שמואל ב ז כד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
ותכונן לך את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים.

מנוקד:
וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְהֹוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים.

עם טעמים:
וַתְּכ֣וֹנֵֽן לְ֠ךָ֠ אֶת־עַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ לְךָ֛ לְעָ֖ם עַד־עוֹלָ֑ם וְאַתָּ֣ה יְהֹוָ֔ה הָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"עד עולם" - כי לא יחליפם ולא ימיר אותם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ותכונן". אחרי ההקדמה הזאת שישראל הם גוי אחד וסגולת ה' בעולמו, ובית דוד הכין להיות לו סגולה מכל ישראל, החל

להתפלל שכמו שאת "ישראל כונן לו לעם עד עולם", כן יכונן את בית דוד עד לעולם, וז"ש "ותכונן את עמך ישראל" "לך לעם עד עולם", ולכן: