מ"ג שמואל א יט כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א יט · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם המה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּשְׁלַח שָׁאוּל אִזְגַדִין לְמִדְבַּר יַת דָוִד וַחֲזוֹ יַת סִיעַת סַפְרַיָא מְשַׁבְּחִין וּשְׁמוּאֵל קָאֵים מַלִיף עִלַוֵיהוֹן וּשְׁרַת עַל אִזְגַדֵי שָׁאוּל רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁבָּחוּ אַף אִנוּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להקת" - (תרגום) סיעת

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ותהי" - באמצעות הנביאים כלם באה שפע הנבואה גם על המלאכים ולא חששו מעתה לדברי שאול

"ושמואל עומד" - ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעות שמואל

"וירא" - כל אחד מן המלאכים

מצודת ציון

"להקת" - קבוצת והוא הפוך ממלת קהלת וכמו כבש כשב

"נצב עליהם" - רוצה לומר ממונה עליהם להורותם דרכי הנבואה כמו (רות ב ה)הנצב על הקוצרים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות (כ) מדוע אמר עומד נצב, כפל?:

"וירא את להקת הנביאים". פי' קהלת הנביאים כולם (והם מן השרשים המתהפכים, כמו כבש כשב, שמלה שלמה. ויש הבדל בין להקת נביאים ובין חבל נביאים (למעלה י, ה), שחבל הוא קצת מן הקהלה וחלק מהם): "ושמואל עומד נצב עליהם". מבואר אצלי שיש הבדל בלשון בין עמידה ובין התיצבות, שעמידה הוא רק הפך הישיבה או השכיבה וההליכה, אבל ההתיצבות הוא העמידה שצריכה כח וחיזוק להיות נשאר על עמדו, כמו לפני גדול, לפני בעל ריבו, ובא גם כן על הממונה ומשגיח על דבר, כמו (רות ב, ה) לנערו הנצב על הקוצרים. והנה כל הנביאים בעת חול עליהם הנבואה נפלו על פניהם ואיבריהם מתמוטטים מרוב החרדה, לבד שמואל היה גדול במעלתו בשני ענינים, א] "עומד" על עמדו, לא נופל על פניו. ב] "נצב עליהם", ומשפיע עליהם שפע הנבואה, הוא היה המקור שממנו שאבו, הוא היה הנר שממנו הודלקו נפשותיהם באור האלהי הגדול. והשפע הגדולה הזאת שהיתה שלימה, בין מצד המשפיע, שהיה עומד כנ"ל. בין מצד המקבלים שהיה להקת הנביאים כולמו, שלפי רוב הקהל האלהיים התרבה הקדושה וההארה. בין מצד הקשר שבין המשפיע והמקבלים, שהיה "נצב עליהם", וממשיך מן המקור אל פלגיו. עי"כ הודלקו גם הניצוצות הטמונות בנפשות מלאכי שאול ויתנבאו גם המה (במדרגה קטנה, שזה גדר מתנבא בהתפעל כנ"ל סי' י"ח), ועי"כ לא פנו עוד אל אזהרת שאול לקחת את דוד: