מ"ג נחמיה י לב
כתיב:
ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קדש ונטש את השנה השביעית ומשא כל יד.
מנוקד:
וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת הַמַּקָּחוֹת וְכׇל שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כׇל יָד.
עם טעמים:
וְעַמֵּ֣י הָאָ֡רֶץ הַֽמְבִיאִים֩ אֶת־הַמַּקָּח֨וֹת וְכׇל־שֶׁ֜בֶר בְּי֤וֹם הַשַּׁבָּת֙ לִמְכּ֔וֹר לֹא־נִקַּ֥ח מֵהֶ֛ם בַּשַּׁבָּ֖ת וּבְי֣וֹם קֹ֑דֶשׁ וְנִטֹּ֛שׁ אֶת־הַשָּׁנָ֥ה הַשְּׁבִיעִ֖ית וּמַשָּׁ֥א כׇל־יָֽד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
"שבר" - תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ"ו)
"וביום קדש" - של י"ט
"ונטוש את השנה השביעית" - כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג)
"ומשא כל יד" - השמטת מלוה בשביעיתמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ונטש" - נעזוב כמו תשמטנה ונטשתה (שמות כ"ג)
"ומשא" - חוב ההלואה
מצודת דוד
"את המקחות" - הדברים הנקחים מהם
"וכל שבר" - כל מיני תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ"ו)
"וביום קודש" - זה יו"ט
"ונטש" - נעזוב עבודת האדמה בשנת השמיטה
"ומשא" - אף נעזוב בשמיטה חוב ההלואה הניתן ביד וכן נאמר שמוט כל בעל משה ידו (דברים טו)