מ"ג נחמיה ב ו
כתיב:
ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן.
מנוקד:
וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב וַיִּיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלָחֵנִי וָאֶתְּנָה לוֹ זְמָן.
עם טעמים:
וַיֹּ֩אמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְהַשֵּׁגַ֣ל ׀ יוֹשֶׁ֣בֶת אֶצְל֗וֹ עַד־מָתַ֛י יִהְיֶ֥ה מַֽהֲלָכְﬞךָ֖ וּמָתַ֣י תָּשׁ֑וּב וַיִּיטַ֤ב לִפְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ וַיִּשְׁלָחֵ֔נִי וָֽאֶתְּנָ֥ה ל֖וֹ זְמָֽן׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
"והשגל" - אשתו המלכה כענין שנאמר (דנייאל ח') שגלתיה ולחנתיה שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר השירים ו')
"עד מתי יהיה מהלכך" - מתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך
"ומתי תשוב" - ומתי דעתך לחזור
"ישלחני" - נתן לי רשות ללכת
"ואתנה לו זמן" - נתתי לו זמן לחזורמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"והשגל" - המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל
מצודת דוד
"והשגל" - המלכה המיוחדת לו למשכב המשגל היתה אז יושבת אצלו
"עד מתי וגו'" - כמה הוא הזמן אשר יהיה המהלך רצה לומר ללכת ולשבת שמה ולשוב הנה ולתוספת ביאור אמר שוב ומתי תשוב
"וייטב" - הוטב שאלתי לפניו ונתן לי רשות ללכת ואני קבעתי לו זמן מתי אשוב