, כי אין העושר סיבה אל החכמה.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(יא-יב) "
חכם בעיניו איש עשיר, בעלץ צדיקים רבה תפארת", כבר התבאר כי החכם בעיניו הוא גרוע מן הכסיל, שהכסיל נלוז מדרכי החכמה מפני תאותו אבל הוא בעצמו יודע שדרכיו נלוזים מן החכמה, אבל החכם בעיניו חושב כי דרכיו הרעים הם דרכי החכמה ויצחק על חקי החכמה ועניניה, וזה יהיה בפנים רבים, ואחד מהם יהיה ע"י רוב העושר, שבראותו כי דרכיו מצליחים ואין ה' מענישו על מעשיו הרעים, חושב כי מעשיו רצויים ושהם בדרכי החכמה, אולם "
הדל" אם הוא "
מבין" שע"י הבינה יוכל להסביר הענינים ולברר תעלומות, הוא "
יחקרנו" ויבין לו שאין הענין כן, שאע"פ שהוא מצליח אין זה הצלחה אמתית, כי העושר ותענוגי העוה"ז הם רק הצלחות לגוף הבהמי, שאינו האדם האמתי רק האדם המתחפש ומתלבש בצורת בהמה, ודומה כיתר הבע"ח שמוצאים כל צרכיהם בריוח ולית דעתיר מחזירי, והצלחה זו אינה תפארת אל האדם האמתי, אולם "
בעלץ צדיקים", פעל עלץ בא תמיד על שמחת הנפש בענינים הרוחנים, הצדיקים יעלצו לפני אלהים בשמחה רוחנית ע"י צדקתם, ובזה "
רבה תפארת", כי תפארת להם מן האדם שאושרם הוא אושר אנושי, אבל "
בקום רשעים יחופש אדם", ר"ל האדם העצמי מתחפש ומשתנה בלבושיו, כי ההצלחה שלהם הוא לגוף הבהמי שהאדם מתחפש ומתלבש לבוש בהמי, כי הם יוצאים מגדר האדם והם בהמה בצורת אדם:
- ^ צ"ל "תלמיד קל ההבנה" . כך הגי' בחשק שלמה דוראן, ילקוט פירושים משלי - אדלר. הגם שבדפוס ויניציה רפ"ה הגי' תמיד. מ"מ נראה שזו ט"ס - ויקיעורך
