מ"ג משלי כו טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כו · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת
  נִ֝לְאָ֗ה לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל־פִּֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בצלחת" - ביורה חמה נותן ידו מפני הקור

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואמר על צד ההפלגה כי לעצלות העצל לא יתן ידו אל פיו להביא בו מזון, כאלו "טמן ידו בצלוחית" קטנה שלא יוכל להוציאה משם, וכאילו באר בזה כי אפילו לצורך מזונו לא יעזבוהו ידיו לרוב עצלותו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טמן עצל ידו בצלחת", ר"ל שגם אם יתנו לו לאכול יושיט ידו אל הכלי שבו המאכל, "ונלאה להשיבה אל פיו" לתת אוכל לפיהו, והנמשל שגם אם יתנו לו מזון הנפש ההכרחי יטמון ידו בכלי שבו המזון ולא יקח את המזון עצמו, למשל שיתנו לו ספורי התורה ההכרחיים לדעתם, יאכל הלבוש החיצון וספורי המעשיות, ולא יקת את התוך והמוסר והחכמה אשר תחת הכלי והלבוש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"טמן" - הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה, וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו; והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל, והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו.

מצודת ציון

"בצלחת" - שם כלי בשול, כמו (דברי הימים ב לה): "ובדודים ובצלחות"

"נלאה" - ענין עייפות, כמו (שמות ז): "ונלאו מצרים".

<< · מ"ג משלי · כו · טו · >>