מ"ג משלי כב יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי כב · יז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַ֥ט אׇזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים
  וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הט אזנך שמע דברי חכמים" - ללמוד תורה מחכם כל שהוא

"ולבך תשית לדעתי" - ואם רבך רשע לא תלמוד ממעשיו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הט אזנך ושמע דברי חכמים". ללמד חכמתם ושים עם זה לבך לדעתי ולא תשען על דברי החכמים לבדם רק במה שיסכים מהם עם מה שהודעתי לך המיוסד על יסודות התורה כי התורה היא המישרת להשיג מה שיקצרו מהשגתי בדרך החכמה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי", דברי חכמים בחכמה הם דברי קבלה, שקבלו חקי החכמה מאת ה', כי אין על החכמה מופתים רק צריך לקבלה מפה לאזן, אולם שלמה ע"ה בספר משלי אמר לדעת חכמה ומוסר, שע"י משליו הסביר חקי החכמה במשלים עד שיושג מהם ידיעה, שגדר הדעת הוא שמשיג הדבר בידיעה ברורה, ועז"א הנך צריך "להטות אזנך ולשמוע דברי חכמים" מצד הקבלה, ואז אחר שתקבלם מצד הקבלה, ויוקבעו בלבך מצד שתבטח על ה' שנתן חקי החכמה והוא יודע אמתותם, אז "תשית לבך לדעתי", לפי מה שהסברתי חקיה במופתי הדעת, כי אם לא תקבלם תחלה בקבלה לא יועיל לך דעתי כי תכחיש יסודותם:


ביאור המילות

"לדעתי". עמ"ש (א' ב') על לדעת חכמה ומוסר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולבך" - ר"ל לא שמיעת האוזן בלבד, כי גם לבך שים לדעת התורה להבינה ולזכרה.

מצודת ציון

"תשית" - תשים, כמו (בראשית ד): "שת לי אלהים זרע".

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי" -

  • (חגיגה טו ב): "רבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (מלאכי ב) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" - אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש: הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי - "לדעתם" לא נאמר אלא "לדעתי". רב חנינא אמר מהכא (תהילים מה): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך...". קשו קראי אהדדי! - לא קשיא: הא בגדול, הא בקטן."

<< · מ"ג משלי · כב · יז · >>