לדלג לתוכן

מ"ג משלי יז כח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב:
גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון.

מנוקד:
גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן.

עם טעמים:
גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב
  אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.


רלב"ג

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"גם אויל מחריש". והנה ימשך טוב ממניעת הדבור שכבר יעלה מהאדם אולתו וכן יחשב נבון מי שהוא סותם שפתיו ולא ידבר:  

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

 

מצודת ציון

"אוטם" - ענין סתימה, וכמו (ישעיהו לג): "אוטם אזנו". 

מצודת דוד

"גם אויל מחריש" - מי שיוכל להשתיק גם את האויל, שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב, כי דבר גדול עשה.

"אוטם" - הסותם שפתי האויל, ר"ל המחדיל אותו ממאמריו, יקרא נבון. וכפל הדבר במ"ש.

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

ביאור המילות

"חכם, נבון". התבאר בכל הספר שנבון גדול מחכם (ע"ל א' ב').

"ואטם שפתיו", הוא יותר מן המחריש, וגדר האויל הוא מהסתפק בכל דבר: