מ"ג משלי יז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


מ"ג משלי יז · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ
  מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טוב פת חריבה ושלוה בה" - טוב היה להקב"ה להחריב ביתו ועירו והי' בשלוה מעבירותיהן של ישראל

"מבית מלא זבחי ריב" - שהיו מקריבין זבחי ריב בביתו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב פת חרבה". והנה שבח עוד השלום וגנה הקטטה ואמר כי טוב לאדם שיאכל פת יבשה בלא פרפרת עם השלוה משיאכל הזבחים ובשר לשובע עם הריב והקטטה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב", ההצלחה המדומה אינה הצלחה אמתית, ולפעמים אנו רואים רשע מצליח וביתו מלא זבח רב, והצדיק מסתפק בפת חרבה, שאין לו לחם שלם רק פת שהוא הפרוס, ולא פרפרת אל הפת רק חרבה, ובכ"ז יהיה העני מוצלח מן העשיר, אם זה י"ל שלוה בביתו וזה י"ל ריב, אם בביתו אם עם בני עירו שזה משבית ההצלחה המדומה, שעקר ההצלחה היא השלוה הפנימית, שיהיה שקט ומוצלח בנפשו ואין לו שום משבית מרגוע הנפשיית וזה הוא המוצלח באמת הגם שאוכל פת חרבה:

ביאור המילות

"פת". הוא הפרוס, כמו פתות אותה פתים, והשלם נקרא לחם, כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' קכ"ד).

" חרבה", בלא טיבול, כמו כל מנחה בלולה בשמן וחרבה, "שלוה", גדר השלוה היא מרגוע הנפש ושלום הפנימי כמ"ש תהלות (קכ"ב) ובכמה מקומות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"טוב" - יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה.

מצודת ציון

"פת" - חתיכת לחם, מלשון (ויקרא ב): "פתות אותה פתים".

"חרבה" - יבשה.