הנה אלו המעינות "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", בהפך מה שהיה הענין בלכתך אחר עצת האשה הזרה, כי אז תתן יגיעך לאחרים, אך יגיעך ועמלך בחכמה ובשלמות האנושי יהיו לך לבדך, תאכל פרים במה שתקנה מזה מהחיים הנצחיים והערבים בתכלית הערבות, כמו שבארנו בראשון מספר מ"י.ואין זה סותר מ"ש יפוצו מעינותיך חוצה, כי בעמלו בזה יאכל פרים הוא לבדו והם יקחו חלקם בעמלם שעמלו במה שהשיגו ממנו מהחכמה והתבונה.
"והיו לך לבדך", והגם שיתפשטו מעינות חכמתך החוצה יהיו השמועות נאמרות על שמך וכן שכר החכמה יהיה לך לבדך, "ואין לזרים אתך", ר"ל הגם שתלמידיך המפיצים חכמתך גם להם יהיה שכר אתך, הם אינם זרים כי נחשבים כבניך:
יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. הלל אומר: בשעה שמכנסים פזר, ובשעה שמפזרין כנס. בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על ישראל והכל שמחים בה היה אתה מפזר, הדא הוא דכתיב (משלי יא, כד): "יש מפזר ונוסף עוד"; ובשעה שאתה רואה שאין משגיחים בה היה אתה עוסק בה, שנאמר (תהלים קיט, קכו): "עת לעשות לה׳ הפרו תורתך", ע״כ. וכן בפרק א׳ דתעניות (דף ז.), ר׳ אבא בר חנינא רמי. כתיב: יפוצו מעינותיך חוצה, וכתיב: יהיו לך לבדך וגו׳? אם תלמיד הגון הוא, יפוצו, ואם לאו יהיו לך לבדך.
ופשט הפסוקים, לפי שעתיד לכנות אשה זונה במים גנובים, על כן מכנה אשתו במי בורו ובארך. וטעם יפוצו מעינותיך... ברחובות פלגי מים, רמז לבנים, וכן הוא אומר (שופטים יב, ט): "ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים הביא לבניו מן החוץ". וטעם יהיו לן לבדך וגו׳, שיתיחסו על שמך, מה שאין כן באשה זונה, שבניה מסתפקים בהם הבריות:
פירוש על דרך המדרש
יהיו לך לבדך וגו׳, שהרי אתה מעמיד תלמידים הרבה, ועל ידם יהיו לך החכמות לבדך ואין לזרים אתך, כי יאמרו משמך כל אשר למדו לפניך, ואם יבא אדם לתלות בו דבריך יכזבוהו:
