"כי חיים הם למוצאיהם". כי אלו הדברים אשר אני אומר לך הם בעצמם חיים למי שימצאם ויעמוד על כוונתם והם עם זה מרפא לכל בשרו להסי' ממנו חולי המדות הפחותות והנה אמ' זה כי זה הספר בכללו מישיר לשלימות המושכלות ולשלימות המדות:
"כי חיים הם למוצאיהם", להמוצא אותם, שהוא האיש שנעשו דברי התורה והחכמה קנין לו, הם חיים שהוא חיי הנפש, וגם הם "מרפא לכל בשרו", שהוא הגוף, בענין שהם חיי הנפש והגוף, וגם למי שנתקלקלו סדריו ויחלה, הם מרפא, ולא כרפואת הסמים שכל אבר צריך לרפאות סם מיוחד, כי הסם התוריי מועיל לכל אבר ולכל מיני חולאים:
בפרק כיצד מעברין (דף נד.), אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, פתח פומך ותני כי היכי דתוריך יומים ותתקיים, מה שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם, אל תיקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. ולפי זה, טעם חיים כטעם קיימים בידו כשמוציאם בפה. ובאלה הדברים רבה פרשת אתם נצבים: כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאם לאחרים. ועוד שם בפירוש פסוק זה, ועת לקצר:
