מ"ג משלי א כד
לא בדוק
כתיב:
יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב.
מנוקד:
יַעַן קָרָאתִי וַתְּמָאֵנוּ נָטִיתִי יָדִי וְאֵין מַקְשִׁיב.
עם טעמים:
יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ
נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"יען" - לכן, הואיל ומאנתם לשמוע מה שקראתי,
"נטיתי" - כדרך אדם המרמז בנטיית היד להקשיב מאמריו,
"ואין מקשיב" - אין מי מקשיב,מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
(כד-כה) "קראתי ותמאנו.תוכחתי לא אביתם". הבלתי אובה הוא בלב, והממאן הוא בפה כמ"ש בכ"מ, הקריאה ע"פ עצת החכמה יאבה בלבו, כי הלב יסכים לעצת החכמה, רק ימאן בפיו כי לא ירצה לסור מתאוותיו, ומתוכחה שהוא יראת העונש לא יאבה בלבו, שאם היה מקבלה בלבו לא היה ממאן בפיו כי היה ירא מעונשי ה'.
"ותוכחתי", כ"מ שבא מלת תוכחה מורה על תוכחת דברים. ומזה מ"ש תשובו לתוכחתי, ואצל ה' בא לפעמים תוכחה נרדף עם יסורים (ש"ב ז', תהלות ו' ב', לקמן ג' י"ב, איוב ה' י"ז):