כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והגלה את כל ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרה [עשרת] אלפים גולה וכל החרש והמסגר לא נשאר זולת דלת עם הארץ
"החרש והמסגר" - תרגם יונתן אומניא ותרעיא ורבותינו אמרו (גיטין פח א) חכמים גדולים בתורה שכשאחד פותח הכל שותקין כמו שכתוב (ישעיהו מא א) החרישו אלי איים מסגר הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו כמו שנאמר (שם כב) ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח
"והגלה" וכו' "ועשרת אלפים גולה". ובפסוק ט"ז אמר "ואת כל אנשי החיל שבעת אלפים והחרש והמסגר אלף", ובירמיה (נב, כח) אמר "זה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושבע", ודעת המפרשים שמה שאמר כאן עשרת אלפים גולה הוא הסך הכולל, שהשרים וגבורי החיל והחרש והמסגר היו עשרת אלפים, ובפסוק ט"ז פי' שמן י' אלפים אלה היו שבעת אלפים אנשי החיל והחרש והמסגר אלף, ושני אלפים היו מן השרים וסריסי המלך, ובירמיה לא חשב אנשי החיל רק השרים והחרש והמסגר שהיו ג' אלפים, זה דעת מהרי"א. וקרוב לזה דעת הרד"ק והרלב"ג, רק שהם אמרו שהג' אלפים היו מבני יהודה והמותר מבני בנימין. ולי נראה שאחר שירמיה כתב ספרו וספר מלכים חשב כאן מה שהגלה נבוכדנצר בשנת שמונה למלכו שהיתה הגלות היותר גדול במספר אנשים, והיו עשרת אלפים, וגם שבעת אלפים מאנשי החיל והחרש והמסגר (שהיו מאנשי החיל) ג"כ אלף, ובספר ירמיה לא הזכיר מן הגלות הזה שכבר כתבו במלכים, ורצה להזכיר יתר הגולה חוץ מגלות שהגלו עם יהויכין שבשנת שבע הגלה שלשת אלפים ועשרים ושלשה, וזה היה שנה אחת קודם גלות יהויכין, בעת שהגלה את יהויקים, כי גלות יהויכין היה בשנת שמונה לנבוכדנצר, וגלות יהויקים היה שנה אחת קודם, ועז"א בד"ה (שם, י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה', וזה סותר למ"ש במלכים שתיכף כבא נבוכדנצר יצא אליו יהויכין ויקח אותו מלך בבל, רק שמ"ש שם לתשובת השנה היינו לגלות הראשון של יהויקים שהיתה בשנה הקודמת שאז חשב נבוכדנצר שנת שבע למלכותו, וז"ש חז"ל במגלה דף י"א (ע"ב) גלו בשבע גלו בשמונה, ומבואר בדניאל שבעת שכבש את יהויקים צוה לאשפנז רב סריסיו להביא מזרע יהודה ומבני המלוכה ילדים, וזה לא נזכר כמה הביא אתו מב"י, וזכר ירמיה בספרו, וזכר עוד שם הגלות שהיתה בשנת שמונה עשרה שהיא שנת החורבן ובשנת שלש ועשרים שהיא ה' שנה אחר החורבן, וכל אלה הגליות בכלל היו ד' אלפים ושש מאות חוץ מגלות יהויכין:
