מ"ג מלכים א יב יג
<< · מ"ג מלכים א · יב · יג · >>
כתיב:
ויען המלך את העם קשה ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו.
מנוקד:
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.
עם טעמים:
וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ועוד שהיל"ל ויעזב את עצת הזקנים ויען את העם קשה. ומז"ש ולא שמע המלך אל העם שהוא מיותר?:
"ויען המלך". ר"ל באמת עצת הזקנים ועצת הנערים שניהם כוונו לתכלית אחת שימלוך מלכות בלתי מוגבלת, רק היו מחולקים על האמצעיים שיבחר לזה, שהזקנים יעצוהו שזה יהיה ע"י שיענם מענה רך, והנערים יעצוהו שזה ישיג ע"י מענה קשה, שיפיל אימתו עליהם, ולפ"ז בגוף התשובה שהשיב שאינו רוצה להגביל את מלכותו לא עזב את עצת הזקנים כלל, רק במה "שענה את העם קשה" בזה כבר "עזב את עצת הזקנים", כי עי"כ חרה אף העם בו. אבל עדיין היתה תקנה אם היה ממלא רצונם להגביל את מלכותו באמת ושיאסר במסורת משפטי המלוכה כפי חפץ העם, שאז לא היו מקפידים על דבריו הקשים אחר שהשיגו בקשתם, אבל עם זה:
<< · מ"ג מלכים א · יב · יג · >>