מ"ג ישעיהו סא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ה. וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם

מנוקד: וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם.

עם טעמים: וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אכריכם" - מנהיגי המחרישה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועמדו זרים", הזר יקרא גם הבן עיר אם הוא מעם או משפחה אחרת, והנכרי הוא מארץ רחוקה, "הזרים ירעו הצאן" כי לא יעזבו הצאן על יד בן נכר, "ובני נכר יהיו אכרים וכורמים" עובדי האדמה:

ביאור המילות

"זרים, ובני נכר". עי' הבדלם למעלה (כח כא):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועמדו זרים" - העכו"ם הזרים יעמדו וירעו צאנכם ובני נכר יעבדו אתכם בחרישת השדה ועבודת הכרם

מצודת ציון

"זרים" - עכו"ם

"ורעו" - מלשון מרעה

"אכריכם" - כן יקראו החורשים בשדה כמו בשו אכרים (ירמיהו יד)

"וכרמיכם" - מלשון כרם