מ"ג ישעיהו מט כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ישעיהו


<< · מ"ג ישעיהו מט · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כה אמר אדני יהוה הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֤א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֤יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ידי" - נסי סימן להביא גליות

"נסי" - (פורקא בלע"ז) כמו כנס על הגבעה (לעיל ל) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד

"בחוצן" - (איישלשלשי"א בלע"ז) ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי (נחמיה ה)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה'", משיב לה שלשה תשובות על שלשה השאלות האלה כסדר מלמטה למעלה. מה ששאלת "אלה איפה הם", והוא מי קבץ את הגולה והביאם לפה. דע כי מזרה ישראל יקבצנו. כי "אני אשא אל גוים ידי", וארמוז להם שיביאו בני הגולה לארצם, "ואל עמים" כבר בארתי כי גוים פחותים מן עמים, ואומר כי הגוים יהיה די להם בנשיאת היד לרמז שיביאו בני הגולה והעמים לא ישמעו תיכף עד שאשא להם נס מלחמת גוג ומגוג אשר שם יפלו בנופלים, ואז והביאו בניך בחוצן הוא הכסא שנושאים בו את השרים, ובנותיך שיראים לשבת בכסא הזה על כתף תנשאנה ויביאו אותם לארצם:


ביאור המילות

"גוים, עמים", עי' למעלה (ד' א'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בחוצן" - ר"ל יביאום בכבוד רב

"ארים נסי" - ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ"ש

"אשא אל גוים ידי" - לרמז להם להביא את ישראל ר"ל אעיר לבם על זאת

מצודת ציון

"נסי" - הוא כלונס זקוף ומשימים עליו מפה לרמז

"בחוצן" - כן יקרא כנף הבגד כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה')

"על כתף" - על השכם