מ"ג ישעיהו מז יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יא. וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שואה לא תדעי

מנוקד: וּבָא עָלַיִךְ רָעָה לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם שׁוֹאָה לֹא תֵדָעִי.

עם טעמים: וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שׁוֹאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תדעי שחרה" - לא תדעין למבעי עלה את פני מי תשחרי למלטך ממנה

"כפרה" - לקנחה ולהעבירה וזהו כל ל' כפרה הוא ל' קינוח וסילוק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובא", כי ידוע שבעת מפלת בבל ראה תחלה בלשאצר המחזה הנבהל מפס יד המלאך שכתבה על הכותל מנא מנא תקל ופרסין אשר לא הבינו פי' המראה ובאורה, ועל זה אמר "ובא עליך רעה לא תדעי שחרה" ר"ל שלא תדעי להאיר הרעה הזאת ולראות באורה, אח"כ הרגו עבדי בלשאצר את אדניהם, ועז"א "ותפל עליך הוה" ושבר אשר "לא תוכלי כפרה", שהיא המרד של שרי בלשאצר, ואח"כ באו השואה והחושך של מחנה מדי ופרס אשר נפלו על העיר, ועז"א "ותבא עליך פתאם שאה (אשר) לא תדעי", כי דבר זה נעשה בפתאום ולא הרגישו בו, כמו שצייר זה למעלה :


ביאור המילות

"שחרה", מענין אורה.

" כפרה", מענין כיסוי כמו כפורת, ר"ל כי מכתב המלאך רצו לידע סודו ולהאיר חשכו בשחר הפתרון ולא ידעו. והוה של השרים שהרגו את בלשאצר רצו לכסות בל יודע לאיש ולא יכלו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לא תדעי" - טרם בואה להיות נשמר ממנה

"ובא עליך" - לכן תבא עליך רעה לא תדעי אל מי לדרוש עליה להעבירה ממך ותפול עליך שבר אשר לא תוכלי לקנחה ולהעבירה ממך

מצודת ציון

"שחרה" - ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י"א)

"הוה" - ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה (יחזקאל ז')

"כפרה" - ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם (לעיל כ"ח)

"שואה" - ענין שממון כמו תשאה שממה (לעיל ו')