מ"ג ישעיהו מז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ו. קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד

מנוקד: קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד.

עם טעמים: קָצַ֣פְתִּי עַל־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על זקן הכבדת עולך" - על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קצפתי", מדמה ענין ישראל ביד בבל, כבן חורים שמרד באביו, ויתנהו אביו תחת יד איש בליעל להענישו, ויתן עוז ומשרה ביד הבליעל הלז למען יכבוש את בנו וירדה בו. הנה הבליעל הלז היה לו לשום על לבו שני דברים.

  • א) שראוי לרחם עליו כי בן גדולים הוא ודי לו עונש מה שהוא תחת ידו.
  • ב) שהמשרה אשר בידו לא יארך רק כל עוד שיקצוף האב על בנו, אבל עת יכבד עולו על הבן עד שאביו יראה בעניו וירחם עליו הלא אז יקח את המשרה מידו. על הענין
  • (הא') אומר הנה אנכי "קצפתי על עמי", ועי"כ "חללתי נחלתי" הוצאתי את נחלתי מקדושתה ותפארתה לחול "במה שנתתים בידך", והיה לך לזכור שהם עמי ונחלתי, היה לך לזכור כי די להם עונש במה שחללתים "ואתנם בידך" ביד שפל כזה, ואתה לא די שלא "שמת להם רחמים" ר"ל שלא שמת להם הרחמים המיוחדים והראוי אליהם ביחוד מצד שהם עמי ונחלתי, כי גם הרחמים הכוללים לא רחמת עליהם כי גם "על זקן הכבדת עלך מאד" נגד הטבע שמרחמים על הזקן להקל עולו:


ביאור המילות

"עמי, נחלתי", עיין למעלה (יט כח):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"קצפתי" - כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול

מצודת ציון

"חללתי" - מלשון חולין וגנאי