מ"ג ישעיהו לג כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כד. וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: ובל יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון

מנוקד: וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָו‍ֹן.

עם טעמים: וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָו‍ֹֽן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובל יאמר שכן" - של ישראל

"חליתי" - בשביל האומה הזאת באתני הרעה

"כי העם" - ישראל שנקראו עם היושב בירושלים יהיה סלוח עון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובל יאמר", ומ"מ גם בעת שיבזז בז בתוכה ע"י שנטשו חובלי הספינה מ"מ "בל יאמר השכן" בתוך הספינה "כי נחלה" ולא יוכל לעמוד לפני אשור הבא עליו, כי בכ"ז לא יבוז רק בארץ יהודה לא את השוכן בהספינה עצמה שהיא ירושלים, שאותה לא יכבוש בשום אופן, כי "העם הישב בה" בתוך ירושלים הם "נשא עון", להם יכפר ה' עונותיהם ולא ישחית:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובל יאמר שכן חליתי" - השוכן בירושלים לא יאמר מעתה הן נחליתי מרוב הצרות כי העם היושב בה יהיה נשוא ומכופר עון ולא יבוא עוד צרות ולא יהיו חולים

מצודת ציון

"חליתי" - מלשון חולי