מ"ג ישעיהו כט כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כד. וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: וידעו תעי רוח בינה ורוגנים ילמדו לקח

מנוקד: וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח.

עם טעמים: וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וידעון דלא אליפו רוח דסוכלתנו ודהוו אמרין לית כל אלין יקבלון אולפן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ורוגנים ילמדו לקח" - לשון ותרגנו באהליכם (דברים א) אותם שהיו מתאוננים ונרגנים על דברי הנביאים ילמדו לקח

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וידעו תעי רוח", הם התועים מדרכי הבינה ע"י שכלם ומופתים מזויפים, שהם שחסר להם בינה להבין דבר מתוך דבר במופתים אמתיים לא מטעים, "הם ידעו אז בינה. והרוגנים" נקראים הרוגנים בזדון לא מצד טעות השכל, שאינם חוקרים כלל רק מריבים בזדון על דבר ה' ולהם חסר "לקח" שיקחו ויקבלו דבר החכמה, "הם ילמדו לקח". לקחת דברי החכמה ולהאמין בה:


ביאור המילות

"תעי רוח". תועים מצד השכל. אדם תועה מדרך השכל (משלי כא טז), והפוכו המבין:

"ורוגנים". מסרבים לשמוע ומריבים, באין נרגן ישתק מדון (שם כז כ'), והפוכו הלוקח לקח, שהוא קבלת דברי החכמה, ישמע חכם ויוסף לקח:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ורוגנים" - הלמודים בתלונה ותרעומות יעזבו דרכם וילמדו לקח היא התורה הקרויה לקח טוב כמ"ש כי לקח טוב (משלי ד) וכאומר ואם כל אלה בהם מדוע אם כן יבוש יעקב מעתה

"תועי רוח" - אפילו התועים ברוחם לבלי דעת אותי ידעו אז בינה

מצודת ציון

"תועי" - ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם

"ורוגנים" - ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם (דברים א)