מ"ג ישעיהו כג יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יח. וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְהוָה יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: והיה סחרה ואתננה קדש ליהוה לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יהוה יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק

מנוקד: וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְהוָה יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק.

עם טעמים: וְהָיָ֨ה סַחְרָ֜הּ וְאֶתְנַנָּ֗הּ קֹ֚דֶשׁ לַֽיהוָ֔ה לֹ֥א יֵֽאָצֵ֖ר וְלֹ֣א יֵֽחָסֵ֑ן כִּ֣י לַיֹּשְׁבִ֞ים לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ יִֽהְיֶ֣ה סַחְרָ֔הּ לֶאֱכֹ֥ל לְשָׂבְעָ֖ה וְלִמְכַסֶּ֥ה עָתִֽיק׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"קדש לה'" - עתידים צדיקים לבוז אותה כשיבא מלך המשיח

"לא יאצר" - להיות אוצר

"ולא יחסן" - לא ינחילוה לבניהם

"ולמכסה עתיק" - למלבושי נוי עתיק משובח כמו ידברו עתק (תהלים צד)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה סחרה", ר"ל בין המסחר שלה שהם הדברים אשר במדינה מתבואות ומיני מתכות שמוכרים לארצות אחרות, ובין "אתננה" שהוא המעות והכסף והזהב שמקבלים בעד המסחר שניהם יהיו קודש לה', שישלחו משני אלה מנחה אל בית ה', שהיה להם בימי בית שני שלום עם ישראל, אבל "לא יאצר" (מוסב על סחרה), המסחר שלהם לא יובא אל אוצר בית המקדש, להקריב ממנו עולות וזבחים מן הבהמות והסולת והיין שישלחו, "ולא יחסן" (מוסב על ואתננה) הכסף וזהב שישלחו לירושלים לא יעשו ממנו איזה דבר חזק להיכל ה' רק יחלקוה ליושבים לפני ה', שהכהנים העובדים במקדש יחלקו אותה ביניהם, ומבאר את סחרה יקחו "לאכל לשבעה", הבשר והסולת שישלחו יהיה מאכל לכהנים, ואת אתננה שהוא המעות יקחו הכהנים "למכסה עתיק" לקנות מהם לעצמם מלבושים חשובים ויקרים:


ביאור המילות

"יאצר, יחסן". באוצר יושמו לרוב מיני תבואות פירות וכדומה, וגם כסף וזהב אם הוא כביר מאד עד שראוי לאסוף ממנו אוצרות, וחוסן הוא ענין חוזק ויקר, ובא על העושר והכבוד שהוא מחזק ומכבד את בעליו:

"ולמכסה עתיק". לשון חזק כמו הדוברות על צדיק עתק, וברבה קהלת (פסוק כל הנחלים) מפרש מלשון ויעתק משם ההרה, שיחליפו ללבוש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לאכול לשבעה" - להיות להם למאכל עד כדי שביעה ולכסות חזק וחשוב

"ולא יחסן" - כפל הדבר במ"ש

"כי ליושבים וגו' סחרה" - ריוח סחרה תקדיש לכהנים היושבים לפני ה' בבית המקדש

"לא יאצר" - לא יונח הריוח בבית האוצר

"קדש לה'" - מאשר תרויח תקדיש ממנו לשם ה'

"סחרה ואתננה" - הוא כפל ענין במ"ש

מצודת ציון

"יחסן" - ענינו כמו אוצר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כב)

"ולמכסה" - ולכסות

"עתיק" - ענינו חוזק וחשוב וכן הון עתק (משלי ח)