מ"ג ירמיהו ב יט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך את יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם אדני יהוה צבאות

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהוָה אֱלֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּֽי־רַ֣ע וָמָ֔ר עׇזְבֵ֖ךְ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה צְבָאֽוֹת׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אַיְתֵיתִי עֲלָךְ יְסוּרִין וְלָא מְנַעְתָּא מִבִּישְׁתִיךְ וְעַל דְלָא תַבְתָּא לְאוֹרַיְתָא פּוּרְעֲנוּתָא תִּתְעֲבֵיד מִנִיךְ וּדְעִי וַחֲזֵי אֲרֵי בִישָׁתָא וּמְרֵידָא אַיְתִי עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם עַל דִשְׁבַקְתְּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָךְ וְלָא שַׁוֵיתָא דְחַלְתִּי לְקָבֵל עֵינָךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"תיסרך רעתך" - סוף שרעתך תביא עליך יסורין

"ומשובותיך" - ל' בנים שובבים (לקמן ג)

"תוכיחוך" - ל' מוסר

"ולא פחדתי" - פחד שלי לא היה בלבך לירא אותי

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ודעי וראי" - תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה' ולא היה פחד ה' אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש

"ומשובותיך" - מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ"ש

"תיסרך רעתך" - הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר"ל בעבורם תיוסר ביסורין

מצודת ציון

"תיסרך" - מלשון יסורין

"ומשובותיך" - ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נז)

"תוכיחוך" - ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב (איוב לג)

"ומר" - מלשון מרירות

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"תיסרך" יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד. והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי "רעתך" בעצמך היא "תיסרך", לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית. והתוכחה אינו ע"י שיודיעוך הרעה המסובב ע"י משובתיך רק "משובתיך" בעצמה "תוכחך", כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו. (ולפ"ז מה שהתוכחה בכ"מ תהיה ע"י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע"י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע"י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה "וראי ודעי" ומפרש "ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך", שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד "תיסרך רעתך וראי כי מר", ונגד "משובתיך תוכחך ודעי כי רע. ולא פחדתי אליך" ר"ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר"ל כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים, ומבאר כי לא תוכל לאמר שפחדתי אליך היה רע ומר:

ביאור המילות

"תיסרך, תוכיחך", התוכחה היא בדברים, ובין אנשים שוים, שמתוכח עמו ע"פ השכל ומברר לו בראיות כי דרכו לא טובה, ובא לרוב להשיבו מדרך הרע בעתיד, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י"ט), והמיסר הוא בהכאה, או מן הגדול אל הקטן, ומשתתף עם פעל אסר מנחי פ"א, רק שהאוסר אוסר את הגוף, והיוסר אוסר את הנפש ומכריחה, ובא לרוב על העבר (רק אצל ה' יבוא לפעמים תוכחה באמצעות היסורים כמ"ש והוכחתיו בשבט אנשים) והתבאר אצלי בס' תהלות (ו' ב', ל"ה ב', איוב ה' י"ז, ושם ל"ט ל"ה, משלי ג' י"א, שם ט' ז', י' י"ז, י"ב א', י"ג י"ח, ט"ו ה', ושם י' ושם ל"ב, ע"ש):

"רעתך משובתיך". השובבות מציין תכונה הנפשיית אשר רוחו כים נגרש שובב הנה והנה ולא יעמוד על מצב אחד, והרעה תציין הפעולה שכבר יצאה פעולת הרע אל הפועל, "ודעי וראי כי רע ומר". שעורו ודעי כי רע, וראי כי מר, הרע יושג בכח המדע, והמרירות יושג בחוש, והראיה תפול על השגת כל החמשה חושים, כמו ראה ריח בני.

"פ£ח¡ד¢ת י", הנפרד פ£ח¡ד¢ה בשקל א£הבה א£חוה:

<< · מ"ג ירמיהו · ב · יט · >>