מ"ג יהושע ג ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אך רחוק יהיה ביניכם ובינו [וביניו] כאלפים אמה במדה אל תקרבו אליו למען אשר תדעו את הדרך אשר תלכו בה כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם ובינו [וּבֵינָיו] כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַ֣ךְ ׀ רָח֣וֹק יִֽהְיֶ֗ה בֵּֽינֵיכֶם֙ וּבֵנָ֔יו כְּאַלְפַּ֥יִם אַמָּ֖ה בַּמִּדָּ֑ה אַֽל־תִּקְרְב֣וּ אֵלָ֗יו לְמַ֤עַן אֲשֶׁר־תֵּֽדְעוּ֙ אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ־בָ֔הּ כִּ֣י לֹ֧א עֲבַרְתֶּ֛ם בַּדֶּ֖רֶךְ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם׃
תרגום יונתן
רש"י
"וביניו" - כמו ובינו ודומה לו (תהלים קמט ב) ישמח ישראל בעושיו דבר אחר ב' ארונות היו של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד
"כאלפים אמה" - כדי שתהיו יכולין לילך ולהתפלל לפניו בשבת כך מפורש במדרש תנחומא לפי שידע שעתידין להיות צרים לפני יריחו בשבת
"למען אשר תדעו" - מוסב על והלכתם אחריו
"כי לא עברתם בדרך" - לא הלכתם בענין זה עד הנהרבי ישעיה די טראני
• לפירוש "רבי ישעיה די טראני" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"למען וגו'" - מוסב למקרא שלפניו לומר לכו אחר הארון למען תדעון הדרך כי לא עברתם בה מעולם
"כאלפים" - אלפים מצומצמים שנאמר במדה והכ"ף באה לאמיתת הדבר וכן (בראשית כה לא) מכרה כיום
"וביניו" - ובין הארון
מצודת ציון
"מתמול" - כמו מאתמול
"שלשום" - יום השלישי שלפני היום הזהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
דרך מפני שלא עברו בשום דרך מתמול שלשום? ועוד שהיל"ל כי לא עברתם בדרך ימים רבים?: "אך רחוק". פי' הרלב"ג מפני שהיה מראה הדרך היה צריך להיות מרחוק כדי שיראוהו כולם וידעו ללכת אחריו, משא"כ בשיהיה קרוב אליהם לא יראוהו כולם, וז"ש "למען אשר" "תדעו את הדרך וכו'". וכן מבואר מדעת בעל הטעמים שהניח האתנחתא על מלת במדה, שלפי' רש"י שמ"ש למען אשר תדעו מוסב על והלכתם אחריו, היה צריך להניח האתנח על מלת אליו. ומ"ש "כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום", נראה פי' כי בעת רצו ליכנס בימי משה כתיב (במדבר י, לג) וארון ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה, ולפרש"י שהיה זה הארון שבו שברי לוחות, היה כן תמיד. ולפי' הרמב"ן שארון אחד היה, היתה נסיעה זו רק אז שרצו ליכנס לארץ, והלך הארון דרך שלשה ימים לפניהם כגבור היוצא לפני המחנה להחריד את האויבים, והיה א"כ תכלית נסיעתו לא להראות הדרך (כי היה להם אז עמוד הענן), רק לכבוש הארץ, לכן הלך דרך ג' ימים. לכן באר שתכלית הליכתו עתה הוא להראותכם הדרך, לא לכבוש כבימי משה, והמופת לזה "כי לא עברתם בדרך מתמול שלשום", שאם היה הולך לכבוש היה צריך להקדים ללכת בדרך (עם הלוים שעמו) "מתמול שלשום", ר"ל דרך שלשת ימים. ואחר שמהלכו עתה להראות הדרך, צריך בל תקרבו ובל תתקרבו כאלפים אמה במדה: