מ"ג דברים לב לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים לב · לב · >>

מקרא

כתיב: כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו

מנוקד: כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ.

עם טעמים: כִּֽי־מִגֶּ֤פֶן סְדֹם֙ גַּפְנָ֔ם
וּמִשַּׁדְמֹ֖ת עֲמֹרָ֑ה  עֲנָבֵ֙מוֹ֙ עִנְּבֵי־ר֔וֹשׁ
אַשְׁכְּלֹ֥ת מְרֹרֹ֖ת לָֽמוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֲרֵי כְפוּרְעָנוּת עַמָּא דִּסְדוֹם כָּס פּוּרְעָנוּתְהוֹן וְלָקוּתְהוֹן כְּעַם עֲמוֹרָה מַחָתְהוֹן בִּישָׁן כְּרֵישֵׁי חִוִּין וְתוּשְׁלְמַת עוֹבָדֵיהוֹן כִּמְרָרוּתְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
אֲרוּם עוֹבָדֵיהוֹן דְעַמָא הָאִלֵין דַמְיָין לְעוֹבָדֵי עַמָא דִסְדוֹם וַעֲצַתְהוֹן בִּישִׁין כְּעֵיצַתְהוֹן דְעַם עֲמוֹרָה מַחֲשַׁבְתְּהוֹן בִּישִׁין כְּרֵישֵׁי חִיוְנַיָא חוּרְמְנַיָא בְּגִין כֵּן תְּהוֹן תּוּשְׁלָמוּתְהוֹן מְתַכְלִן וּמְמַרְרִין לְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מגפן סדום גפנם" - מוסב למעלה אמרתי בלבי אפאיהם אשבית זכרם לפי שמעשיהם מעשה סדום ועמורה

"שדמות" - שדה תבואה כמו ושדמות לא עשה אוכל בשדמות קדרון

"ענבי רוש" - עשב מר

"אשכלות מרורות למו" - משקה מר ראוי להם לפי מעשיהם פורענותם וכן תרגם אונקלוס ותושלמת עובדיהון כמררותהון

"כי מגפן סדום גפנם" - של העובדי כוכבים

"ומשדמות עמורה וגו'" - ולא ישימו לבם לתלות הגדולה בי

"ענבמו ענבי רוש" - הוא שאמר לולי כעס אויב אגור על ישראל להרעילם ולהמרירם לפיכך אשכלות מרורות למו להלעיט אותם על מה שעשו לבניו

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי מגפן סדם גפנם" - יאמר כי העובדי גלולים אובדי עצות המה ולא ישכילו ולא יבינו ולא יחשבו רק רע כל היום כי משרש רע היו ולא יעשו רק פרי רע ומר האוכל ממנו ימות והענין כי ישראל מודים ומתודים ועושים תשובה בעת צרתם לאמר ולמה מצאתנו כל זאת (שופטים ו יג) אבל העובד כוכבים אובד עצות אין לו עצה ולא תבונה רק הולך אחר ע"ז שלו וכופר בשם הנכבד לעולם כי כן ירש מאבותיו והנה הוא משרש פורה ראש ולענה ואין בהם תועלת לעולם אבל ישראל ששרשם טוב אם יכרת ועוד יחליף ויעשה פרי טוב

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי מגפן סדום גפנם - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשו כלפי האומות.

ר' יהודה אומר: וכי מגפנם של סדום אתם, או ממטעה של עמורה אתם? והלא אי אתם אלא ממטע קדש, שנא' ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת!

ענבימו ענבי רוש - בניו של אדם הראשון אתם, שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות:

אשכלות מרורות למו - שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בכם כאשכול. ואין אשכול אלא גדול, שנ' מיכה ז אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

חמת תנינים יינם - שהחסידים והכשרים שבכם חמתן כתנינים: וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה אכזרי.

ד"א חמת תנינים יינם - המתונים יראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה.

ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: בודאי מגפן של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם, שהטעה את אדם ואת חוה!

אשכלות מרורות למו. שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר מיכה ז אין אשכול לאכול:

<< · מ"ג דברים · לב · לב · >>