מ"ג דברים כד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים כד · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּשְׂנֵאָהּ֮ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִשְׂנֵינַהּ גּוּבְרָא בָּתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לַהּ גֶּט פִּטּוּרִין וְיִתֵּין בִּידַהּ וְיִפְטְרִנַּהּ מִבֵּיתֵיהּ אוֹ אֲרֵי יְמוּת גּוּבְרָא בָּתְרָאָה דְּנַסְבַּהּ לֵיהּ לְאִתּוּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַכְרִיזוּ עֲלָהּ מִן שְׁמַיָא דְיַסְנִינָהּ גַּבְרָא בַּתְרָאָה וְיִכְתּוֹב לָהּ סֵפֶר תִּירוּכִין וְיִתֵּן בִּרְשׁוּתָהּ וִיטַיֵּיל לָהּ מִבַּיְיתֵיהּ אוֹ אַכְרִיזוּ עֲלוֹי וְיֵמוּת גַּבְרָא בַּתְרָאָה דְנַסְבָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושנאה האיש האחרון" - הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה ואם לאו קוברתו שנא' או כי ימות

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

קלה.

ושנאה האיש האחרון . הכתוב מבשר שעתיד לשנאותה.

או כי ימות האיש האחרון . הכתוב מבשר שעתידה לקוברו.

(אין לי אלא גרושה, אלמנה מנין? ת"ל או כי ימות האיש האחרון . אם סופנו לרבות אלמנה, מה ת"ל " גרושה "? אלמנה מותרת ליבם, גרושה אסורה ליבם). [אם נאמר " גרושה ", למה נאמר אלמנה? גרושה אסורה ליבם, אלמנה מותרת ליבם].

יכול אף שקלקלה (על בעלה) לאחר שנתגרשה, תהא אסורה לחזור לו? ת"ל וכתב לה … ויצאה . היוצאה בגט תהא אסורה לחזור לו, ולא שקלקלה (על בעלה) תהיה אסורה לחזור לו.

קלו.

ומנין לנותן גט ליבמתו שאסורה לחזור לו? ת"ל לא יוכל בעלה הראשון . ומנין לאשה שהלך בעלה למדינת הים, ואמרו לה "הרי מת בעליך", וניסת; ואח"כ בא בעלה - (תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה) [שצריכה גט מזה ומזה, שתצא מזה ומזה]? תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון ( אשר שלחה ) לשוב לקחתה להיות לו לאשה .

אחרי אשר הטמאה ( אשר שלחה ). אין לי אלא מן הנשואים לנשואים (לארוסים מן האירוסים); מן האירוסים לנשואים, ומן הנשואים לאירוסים, [לאירוסין מן האירוסין,] מנין? ת"ל לא יוכל בעלה ( הראשון לקחתה . לא יוכל הראשון לקחתה . את אשר שילח.) [ לקחתה . הראשון לקחתה. אשר שלחה לקחתה . לשוב לקחתה].

ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה, מן האירוסין מותרת, מן הנשואין אסורה; שנאמר אחרי אשר הוטמאה . וחכ"א, בין מן האירוסים ובין מן הנשואים אסורה. א"כ למה נאמר אחרי אשר הוטמאה ? לרבות סוטה שנסתרה.

[ כי תועבה היא לפני ה' ]. וכן הוא אומר, לאמר, הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו וגו' .

כי תועבה היא . ר' יהודה אומר, היא תועבה ואין הולד תועבה.

ולא תחטיא את הארץ . להזהיר ב"ד על כך.

<< · מ"ג דברים · כד · ג · >>