מ"ג דברים כג כו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תִתַּגַר בְּקָמְתָא דְּחַבְרָךְ וְתִקְטוֹף דְּמַלְיָן בִּידָךְ וּמַגְּלָא לָא תְרִים עַל קָמְתָא דְּחַבְרָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תֵּיעוּלוּ לְמֵיסַב אַגְרָא כְּפָעֵל בְּקַמְתָא דְחַבְרָךְ וְתִקְטוֹף פְּרוּכְיַין בִּידָךְ וּמַגְלָא לָא תְרִים עַל קַמְתָא דְחַבְרָךְ: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כי תבא בקמת רעך . יכול לעולם? ת"ל " וחרמש לא תניף ", בשעה שאתה מניף חרמש על קמת רעך.
(מכלל שנאמר) רעך . פרט לעובדי כוכבים. רעך . פרט לגבוה.
וקטפת מלילות בידך . שלא תהא קוצר במגל.
וחרמש לא תניף . בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלג.
כי תבא בקמת רעך . השבלים שבא"י בעת הקציר, היו ראויים לאכילה ע"י מלילות היד. והתורה התירה את הפועל שימלול ויאכל; רק שיקטוף ביד, ולא שיקצור בכלי אף לאכילתו. וז"ש הכתוב " וחרמש לא תניף וגו' ". והאזהרה הזאת הוא בהבנה אחרת מאזהרת ואל כליך לא תתן . כי שם מובן מעצמו שלא יתן לתוך כליו, אבל כאן כיון שבפועל מדבר, שכל היום הוא מניף, איך יזהירו שלא יניף חרמש! אלא שהוא מוסב על מ"ש " וקטפת מלילות ", שפי' לצורך אכילתו; וע"ז הזהירו, שלא יניף חרמש לצורך אכילתו.
ועפ"ז יובן דרשת הספרי, והובא בגמ', " וחרמש , בשעה שאתה מניף חרמש", אשר א"ל (=אין לה) הבנה כלל ללמוד הזה. אבל לפ"ז יתיישב, שבאמת הי"ל לכתוב כאן "ולא תניף על קמת רעך חרמש". שע"פ רוב הוא מתחיל מהל"ת. וגם שהיה מקביל הלאו נגד מ"ש למעלה, שההפך מן " וקטפת " הוא " לא תניף ", ונגד " מלילות " הוא " קמה ", ונגד " בידך " הוא " חרמש " שהוא כלי. ואף שכתבנו לעיל, ששנה הכתוב להקדים " ואל כליך ", בשביל להסביר את הלאו. אבל כאן אף ששנה הסדר, א"ל הבנה מעצמו.
ולמה באמת שנה? מפני שבהכרח " וחרמש " מחובר ל" בידך ", להודיענו ש" וחרמש " הוא מקביל ל" בידך ". ומזה למדו בשפועל מיירי. שאם בכ"א ידבר, הי"ל הבנה מעצמו, ולא היה צריך לשנות את הלשון.