מ"ג דברים כא כג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תָלִ֨ין נִבְלָת֜וֹ עַל־הָעֵ֗ץ כִּֽי־קָב֤וֹר תִּקְבְּרֶ֙נּוּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּֽי־קִלְלַ֥ת אֱלֹהִ֖ים תָּל֑וּי וְלֹ֤א תְטַמֵּא֙ אֶת־אַדְמָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תְבִית נְבִילְתֵיהּ עַל צְלִיבָא אֲרֵי מִקְבָּר תִּקְבְּרִנֵּיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא אֲרֵי עַל דְּחָב קֳדָם יְיָ אִצְטְלִיב וְלָא תְסַאֵיב יָת אַרְעָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ אַחְסָנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תָבִית נִבְלַת גּוּשְׁמֵיהּ עַל קֵיסָא אֲרוּם מִקְבַּר תִּקְבְּרוּנֵיהּ בְּיוֹמָא הַהוּא אֲרוּם קִילוּתָא קֳדָם אֱלָהָא לְמִצְלוֹב גְּבַר אֱלָהֵן חוֹבוֹי גָרְמוּ לֵיהּ וּמִן בִּגְלַל דִּבְדִיוּקְנָא דַיְיָ אִתְעֲבֵד תְּקַבְּרוּנֵיהּ עִם מִטְמוֹעַ שִׁמְשָׁא דְּלָא יְקִילִין בִּרְיָיתָא בֵּיהּ וְלָא תְטוּפוּן בִּנְבֵילְתְּהוֹן דְּחַיָּיבָא יַת אַרְעֲכוֹן דַּיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהִיב לְכוֹן אַחֲסָנָא: |
רש"י
משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך ואחד נתפס ללסטיות ונתלה. כל הרואה אותו אומר "המלך תלוי".
כל קללה שבמקרא לשון הקל וזלזול, כמו (מלכים א ב ח): "והוא קללני קללה נמרצת".
[כ] זלזולו של מלך. אף על גב דודאי חס ושלום לא יתכן לומר כאן המלך תלוי, שהכל יודעים שהאדם נתלה, מכל מקום הוא זלזולו של מלך, שיאמר כי הצורה המשותפת עם השם יתברך - נתלה. כלומר, שיש פחיתות בצורה המשותפת. ואין הדבר כך, כי הפחיתות הוא מצד החומר, לא מצד הצורה. לכך אם האדם נתלה, שהוא בצלם אלקים, יאמרו כי הצורה המשותפת נתלה, שיש פחיתות בצורה. וזה גנאי שתהיה בצורה המשותפת חסרון, והמדרש הזה (סנהדרין דף מו:) נכון. ואין דבר בעולם שיש לאדם שיתוף עם השם יתברך רק בצורה, שנאמר (בראשית א', כ"ז) "בצלם אלהים ברא אותו":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והחכם ר"א ז"ל כתב כי קללת אלהים תלוי קללת השם חלה אל מקום קרוב מן התלוי, ויש לו סוד מודבק בנפש, על כן ולא תטמא.
וע"ד המדרש כי קללת אלהים תלוי, משל לשני אחים שהיו דומין זה לזה אחד נעשה מלך ואחד נתפש ללסטים ונתלה, הרואה אותו אומר המלך תלוי, עד כאן.
וע"ד הקבלה באור הכתוב והמשל, כי המלך הוא הכבוד הנקרא צלם אלהים, כלומר נבדל ממנו, כלומר עבד אלהים, וכיון שהתלוי בדמות צלם אלהים הנה הוא קללת אלהים אם לא יקבר ביומו וישהה שם בלילה שהוא זמנה של מדת הדין. והמובן מזה כי אין קללת אלהים אם ישהנו שם מהבקר עד הערב ובלבד שלא ילין, וזה מבואר.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מנין למלין את מתו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תלין נבלתו על העץ".
הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים, יכול יהיה עובר עליו? תלמוד לומר "על העץ". מה עץ מיוחד, שהוא ניוול לו, אף כל שהוא ניוול לו.
"לא תלין נבלתו על העץ" - מצות לא תעשה, "כי קבור תקברנו" - מצות עשה. כיצד עושים לו? ממתינים לו עד שחשכה, ותולין לו, ומתירין אותו. ואם (לאו) [לן], עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תלין נבלתו גו'".
כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שקלל את השם, ונמצא [שם שמים] מתחלל!
האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה.
רבי יהודה אומר, אחד האיש ואחד האשה. אלא שהאיש, תולין אותו ופניו כלפי העם, ואחוריו כלפי העץ; והאשה, פניה כלפי העץ, ואחוריה כלפי העם. האיש מכסים אותו פרק אחד מלפניו, והאשה שני פרקים - אחד מלפניה ואחד מאחריה, מפני שכולה ערוה.
מא.
"ולא תטמא את אדמתך" - ונמצא שם שמים מתחלל.
"אשר ה' א-להיך נותן לך" - להזהיר בית דין על כך.
מלבי"ם - התורה והמצוה
מ.
"לא תלין נבלתו על העץ". ממה שסיים "כי קבור תקברנו", מבואר שגם אם מלין אותו שלא על העץ – אסור, רק צריך לקברו תיכף. מזה הוציאו חז"ל, שכל שמלין אותו שלא לצורך המת, עובר. שמה שנאמר "על העץ", בא לבאר שכל שהוא ניוול לו כמו על העץ – אסור, ולאפוקי אם הלינו לכבודו.
ויש עשה ולא תעשה.
ומה שנאמר "כי קללת א-להים תלוי", יש בזה כמה פירושים. וחז"ל פירשו, שעל-ידי-זה מזכירים שבירך את השם, ויש חילול השם. וזה לחכמים, שאין נתלה רק המגדף ועובד כוכבים ומזלות.
ויתר המאמר מבואר ונמצא בסנהדרין.
והגר"א גרס כל זה למעלה, בסוף תצא ל"ו.
מא.
"ולא תטמא את אדמתך". כתב הרמב"ן ז"ל: "על דרך הפשט יאמר, כי יהיה באיש חטא גדול עד שראוי לתלותו, אף על פי כן לא תלין נבלתו על העץ, כי הארור מכל אדם ומקולל שבהם הוא התלוי, ואין מיתה מנוולת כמוה. ואין ראוי שנטמא הארץ, ויהיה קללת א-להים בארץ הקדושה, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם".
והראב"ע כתב: "על דרך הפשט, כי א-להים פועל, והקללה תבוא אל מקום קרוב מהתלוי. ויש לו סוד מודבק בנפש, על כן לא תטמא את אדמתך".
וזה שאמרו "נמצא שם שמים מתחלל", כי היא ארץ אשר נקרא שמו עליה, ואין לגרום לה טומאה.
ואמר עוד, שמה שכתוב "ולא תטמא את אדמתך" היא אזהרה מיוחדת על ארץ ישראל, חוץ ממה שמוזהרים בחו"ל.