מ"ג דברים ד ז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּיהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי מַאן עַם רַב דְּלֵיהּ אֱלָהּ קָרִיב לֵיהּ לְקַבָּלָא צְלוֹתֵיהּ בְּעִדָּן עָקְתֵיהּ כַּייָ אֱלָהַנָא בְּכָל עִדָּן דַּאֲנַחְנָא מְצַלַּן קֳדָמוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם הֵידָא אוּמָא רַבָּא דְּאִית לֵיהּ אֱלָהָא קָרִיב לְוָתֵיהּ בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֵן אוֹרְחֵיהוֹן דְּעַמְמַיָא נַטְלִין דְחַלְתְּהוֹן עַל כַּתְפֵיהוֹן וְדַמְיַין קְרִיבִין לְהוֹן וְהִינוּן רְחִיקִין מְטוֹל דְּלָא שְׁמָעִין בְּאוּדְנֵיהוֹן בְּרַם מֵימְרָא דַיְיָ יָתִיב עַל כּוּרְסֵיהּ רָם וּמְנַטֵּל וְשָׁמַע צְלוֹתָנָא בְּכָל עִידַן דַּאֲנַן מְצַלְיַין קַמֵיהּ וְעָבִיד בָּעוּתָן: |
| ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם הַיְידָא אוּמָא רַבָּא דְּאִית לָהּ אֱלָהָא דְיִקְרַב לְוָותָהּ כַּיְיָ אֱלָהֵן בְּכָל שָׁעָה דִי אֲנַן קַרְיַין לֵיהּ וְהוּא עָנֵי יָתָן: |
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
- אם שייוחס לשוטה וסכל - אם לא ייראה ממנו תועלת מבואר,
- ואם שייחשב לחכם מופלג, אם ייראה שמאותו פועל יימשך טובה גדולה ותועלת עצום, גם כי הפועל ההוא בלתי מסכים אל השכל.
כי כמו שהרופא המרפא החולי המסוכן בדבר קל, בלתי מתייחס אליו, ייחשב לרב חכמתו ועמקה, כן בראות העמים שישראל בעשית החוקים שאין להם טעם ידבקו באלהי יתברך, ויהיו קרובים אליו, יגזרו אומר שבלי ספק החוקים ההם, עם היות טעמם נעלם מעיניהם, הנה יש בהם חכמה מופלגת וטעמים גדולים, יורה עליו עוצם התועלת ההוא היוצא מהם.
והנה, אמר הגוי הגדול הזה, כי מי גוי גדול, כי לא תימצא החכמה כי אם במתי מעט אנשים רשומים, וכמאמר המשורר (תהלים פז ד): "אזכיר רהב ובבל לידעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם", רוצה לומר, שהנולדים בהם אנשי חכמה היו אנשים מועטים, וכל שכן הדבקות עם הנבדל, כי לא יזכה אליו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה.
אמנם, באומה הזאת, עם היותו גוי גדול, יהיה מהתימה היותו כולו חכם ונבון, ובהיותו גדול - אחד, כי כולם דבקים באלהיהם בכל קראם אליו. זהו מאמר המשורר (תהלים פז ה): "ולציון יאמר איש ואיש ילד בה", רוצה לומר, שהיו נולדים בה אנשים רבים מהחכמים שלא היו בשאר האומות.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אז ראוי שיחשב לשוטה וסכל, אבל אם ימשך ממנו ענין נפלא רב התועלת כל עוד שיהיה הפעל יותר זר יחשב העושהו לחכם מופלא, למשל איש אחד ירפא חולי אחד בדרכים הידועים בדרכי הרפואה ואיש אחר ירפאנו בדברים זרים מאד, בלי ספק שזה השני יחשב לחכם יותר מופלא שהוא משיג דברים הנשגבים ממחקר הטבעי, וכן כשיראו אתכם מקיימים החוקים שאין הדעת מסכים להם ויראו שעל ידי זה תשיגו תועלת נפלא שאלהים קרובים אליכם ושומע תפלתכם בכל עת שתקראו אליו, יצטרכו להודות שאתם עם חכם ונבון ולא יאמרו שזה גרמו המשפטים שהרי לכל עם ועם יש להם משפטים ונמוסים לתקן עניניהם ואין משיגים המעלה הזאת שתהיה השכינה ביניהם, ובהכרח יודו שזה ע"י החוקים ושיש בהחוקים האלה חכמה ובינה עמוקה ושישראל אינו גוי סכל כנראה בראשית ההשקפה רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, וכן שהגם שימצא חכמים גם בכנענים הם מועטים, אבל הם גוי גדול שכולו עם נבון וחכם: