מ"ג דברים א ט
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרִית לְכוֹן בְּעִדָּנָא הַהוּא לְמֵימַר לֵית אֲנָא יָכֵיל בִּלְחוֹדַי לְסוֹבָרָא יָתְכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרִית לְכוֹן בְּעִידָנָא הַהִיא לְמֵימָר לֵיתָנָא שַׁבְקִינְכוֹן עַל דַּיָינָא חַד דַּאֲנָא לָא יָכִילְנָא בִּלְחוֹדִי לִמְסוֹבָרָא יַתְכוֹן: |
רש"י
"לא אוכל לבדי וגו'" - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם הגדיל והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין וכן אמר שלמה (מלכים א ג) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה אפשר מי שכתוב בו (שם ד) ויחכם מכל האדם אומר מי יוכל לשפוט אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות ע"א שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע שנאמר (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש
מפרשי רש"י
[כד] אפשר שלא היה משה וכו'. וקשה, והלא יתרו אמר בפירוש "נבול תבול וגו'" (שמות י"ח, י"ח), אם כן לא היה יכול לדון אותם. ויש לתרץ דהכי פירושו, שאיך אפשר שלא יוכל לדון אותם משה, אף על גב שלא היה אפשר בדרך הטבע, מכל מקום הוא אפשר בדרך נס. אבל יתרו אמר "נבול תבול גם אתה גם העם", בודאי מצד משה, שעשה נסים לישראל, אפשר לעשות בדרך נס, אבל ישראל לא יוכלו לעמוד, שהם עומדים גם כן מן הבוקר ועד ערב (שם שם יג), ואם כן נבול תבול גם אתה, שכיון שאין אתה יכול לדון ישראל בענין זה, לא יעשה לך הקדוש ברוך הוא נס כלל, כי כל הנסים היו לעשות דבר לישראל; שהוציא אותם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד המן. וכיון שאי אפשר לישראל לעמוד בזה, לא יעשה הקדוש ברוך הוא נס בחנם. לכך לא קשה מה שאמר יתרו. אבל משה אמר "לא אוכל לבדי", דתלה הדבר במשה, לכך קשה, וכי אדם כמו משה יאמר "לא אוכל וכו'":
[כה] מי שכתוב בו ויחכם מכל אדם כו'. אף על גב שכשאמר "ומי יוכל וגו'" (ר' מ"א ג, ט) עדיין לא היה חכם מכל אדם, שהרי היה מתפלל על חכמה, הכי פירושו, שאמר "ומי יוכל וגו'", דמשמע שאפילו אם יתן לו חכמה "מי יוכל לשפוט וגו'", [ד]כן משמע "מי יוכל לשפוט", וזה אינו, שכיון שנתן לו חכמה מכל אדם (מלכים א ה', י"א), למה אינו יכול לשפוט:רש"י אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל כו' ע"כ...רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא אוּכַל לְבַדִּי וְגוֹמֵר – אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן וְהֵגִיז אֶת הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם: ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם (להלן פסוק י), הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִים. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה: "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה" (מל"א ג,ט). אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (שם ה,יא) אוֹמֵר: "מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט" וְגוֹמֵר? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה: אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְּדַיָּנֵי שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁאִם דָּן וְהוֹרֵג וּמַכֶּה וְחוֹנֵק וּמַטֶּה אֶת דִּינוֹ וְגוֹזֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲנִי, אִם חִיַּבְתִּי מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין, נְפָשׁוֹת אֲנִי נִתְבָּע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (משלי כב,כג; ספרי שם).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
וראיתי מי שהקשה עליו כי משה לא תקן מכל אלו כי אם ענין הדינין שבין אדם לחבירו באמרו שלקח אנשים חכמים. ובענין הלמוד והתפלה עם הגדת העתידות לא תקן כלל ולכן פי' שטורח ומשא וריב כלו הוא בענין הדינין בין אדם לחברו. והם שמות נרדפים על דרך היו עלי לטורח נלאתי נשוא. ואני אומר שאין תפישה להרמב"ן ז"ל במה שאמרו. כי משה אדונינו לא רצה להסיר עצמו מכל ההנהגה. אבל אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם רוצה לומר מבלי שותפות. ואמר איכה אשא לבדי להגיד שגם כן הוא יעזור בהנהגה. אבל שראוי שימנו אנשים יעזרו בה. הנה אם לקח החכמים והנבוני' הלא המה יוכלו ללמד את העם ולדון ביניהם. והשאר הגדת העתיד והתפלה לאדון הנביאים. אבל היותר קשה עלי בזה הדרוש הוא. איך אדונינו משה כשזכר מיני ההנהגה ועמלה לא הגיד דבר מהמלחמות ולא מהנהגות הדרכים שהוא הספק הז' שזכרתי:
ומפני זה חשבתי אני שעם היות שרש דברי יתרו למשה על דברי המשפט. וזה למה שראה משה ששפט ישראל מן הבקר עד הערב ולא נתחכם בשלמות לראות את הנולד. ולתת עצה בדבר המלחמה העתידה בכבוש הארץ כראוי הנה עם כל זה כבר העיר עלינו מעט מזער בעצתו ואם אינה בשלמות. ולזה אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. ואינם העשירים כדברי רש"י ז"ל (במדבר ל"ה י"ד) אבל הם אנשי המלחמה על דרך מה שאמר הכתוב ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. כי צבא וחיל הם שמות נרדפים יאמרו על העם ההולך למלחמה ועליהם אמר אנשי חיל. לפי שלב אנשי המלחמה אין יראת אלהים על פניהם רק רובם ותמיד כל היום יתאוו תאוה לשלול שלל ולבוז בז. צוה עוד שיהיו אנשי אמת שונאי בצע ובסוף אלה הדברים אמר ושפטו את העם בכל עת וגו'. ומלבד המשפט אמר עוד ונשאו אתך ירצה בענין המלחמה שיעזרו בה וישאו עמו ישראל אל הארץ. ובזה רמז להנהגת הדרכים וסדור המלחמה. ואולי שלזה כוון גם כן באמרו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ירמוז במלת מקומו הארץ הנבחרת שילכו מהרה שמה כי בהיות עליהם שרי האלפים ושרי המאות יבאו בשלום לארצם ומקומם ותהיה כל הארץ לפניהם. ובאין מלחמה יכבשו אותה מה שלא יהיה בהיותם כצאן אשר אין להם רועה. כי ילחמו אלו עם אלו ולא יעשו תועלת במלחמותיהם ולזה משה אדונינו כשספר כאן לישראל כוון בדברו גם כן בשלמות גדול לענייני המלחמה. ולזה אמר טרחכם ומשאכם וריבכם. ירמוז לדעתי בטרחכם. עיניהם אלו עם אלו ודיניהם מה שבין אדם לחבירו. ומשאכם רמז לשאת אותם אל הארץ ולהנהיגם במה שיאות לשרי הצבא ההולכים דרך לנחותם במעגלי צדק בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם. וכוון באמרו וריבכם על המלחמות והריב אשר ילחמו ויריבו עם אויביהם בדרך. לא על מריבותם אלו עם אלו כי כבר נכלל כלו בטרחכם. אבל וריבכם הוא הריב והמלחמה אשר יהיה להם עם האומות ויהיה אמרו וריבכם על דרך (ישעי' ג') נצב לריב ה' שהוא להלחם עם האומות בעבור ישראל. וכמוהו (שם מט) את יריבך אנכי אריב שהוא גם כן על האומות. וכנגד ג' ההנהגות האלה שהם בינם לחבריהם בישוביהם ודיניהם. ובינם ובין עצמם בדרך ובינם לאויבי' במלחמה אמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. ואמר הבו לכם להגיד שלא נתגאה הוא למנות מעצמו השופטים והשוטרים לבל יאמרו כעדת קרח שהיה ממנה קרוביו ואוהביו. אבל צוה להם שהם ימנו האנשים ההם. והנה אמר חכמים לשפוט בין איש ובן רעהו ולתקן עניניהם ביניהם נגד מה שאמר טרחכם. ואמר ונבונים על מנהיגי העם בדרכים במסעיהם ובתחנותם ובכל מקומות מושבותיהם ובתקון צרכיהם שזה בלי ספק מן פועל התכונה והצדק והשכל המעשי. ואמר וידועים לשבטיכם. על שרי הצבא במלחמו' שצריך שיהיו נכרים וידועים לשבטים באופן שהממונים תחתיהם אליהם יפנו. כי איך יהיה שר צבא אדם זר שאינו נכר אליהם ואיך יפקדם וישמרם. אבל צריך שיהיה נכר וידוע ביניהם. ואח"כ צוה שימנו אותם שימצאו בהם יחד החכמה והתבונה וההכרה לדון ולהנהיג בדברים ולהלחם עם האויבים. ואמר ואשימם בראשיכם. להגיד שכאשר יהיו חכמים ונבוני' וידועי' לא יחוש להיותם ממשפחת רם או ממשפחת בוז כי הנה למעלת חכמתם והנהגתם ישימם ראשים על העם. כי כן ראוי שיהיה המנהיג מאיזו משפחה מעולה. וזכר שהם השיבו ואמרו לו טוב הדבר אשר דברת לעשות. כלומר טוב זה הדבר אשר דברת שתעשה אותו. והנה זכר שהוא בעצמו הושיב את השרים מבלי שהעם ימנה איש מהם. וז"ש ואקח את ראשי שבטיכם. רוצה לומר שלקח משה למנהיגים שרי השבטים ולא עשה מנוי אחר והיה זה להיותם היותר ראויים לכל הנהגה מצד מעלתם. כי ההנהגה והמנוי יותר ראוי למעולי היחס מהאחרים ואליהם יאות יותר. וזכר בהם אנשיו חכמים וידועים ולא נבונים. ורש"י ז"ל כתב (דברים א' ט"ו) ונבונים לא מצא ולא נתן הסבה בזה. ואני אומר שרצה בחכמים יודעי התורה והחכמות השלמים בשכל העיוני וראה בנבוני' היודעים בהנהגת המדיניות. והם השלמים בשביל המעשים. ומלת וידועים נקשרת עם לשבטיכם. רוצה לומר שיהיו ידועים ונכרים כל אחד לשבטו. ולפי שעל המעט ימצא אדם שלם בעיוני ומעשי בטבע. וזה כי הטבע כשיתעסק במושכלות לא יוכל להשכילם במפורסם. וכמו שזכרו הרב במורה בח"א פ"ב בענין אדם הראשון ז"ל. לכן זכר אדונינו משה עליו השלום שמצא ולקח אנשי' חכמי' מהם ושלקח לענין ההנהגה והמלחמות אנשי' ידועים וניכרים מהם לשבטיהם שהם אנשו חיל בעלי זרוע לצאת ולבא ולא זכר שלקח נבוני' לפי שהיה זר המצא הנבוני' ר"ל השלמים בדברי' המדיניי'. עם היותם חכמים בעיוניות. כי התחברות שני הדברים האלה ידיעות עיוניית ומעשיות באיש אחד ימצא על המעט. והנה יורה על זה מה שנאמר בבצלאל כשתארו השם יתברך בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. רוצה לומר שהיה שלם בעיון החכמה במלאכות ובמעשה המדיניות וגם במלאכות שהוא כל מלאכת מחשבת ובכל האומניות המתחלפים וכמו שאמר ובחרושת אבן למלאת ובחרושת עץ ובכסף ובזהב ובנחשת שהם מלאכות הרבה מתחלפות גלה אלינו יתברך שהיותו שלם בידיעות המתחלפות הרבות ההן לא היה בטבע. כי אם ברוח אלהין קדישין שבדרך פלא הדריכו האל לזה. וזהו אמרו וימלא אותו רוח אלהים וגו'. ואפשר עוד לומר שאמרו חכמים ונבונים וידועי' הוא שם נאמר ביחוד. רוצה לומר חכמים בתורה ובעיון. האמנם כשאמר ואקח את ראשי שבטיכם אנשי' חכמים וידועי'. רצה בחכמים שם כולל בו וכללו הנבוני' כי בשם חכמה יוכללו העיוניות והמדיניות ואחר כך לקח החכמי' מהם לשפוט בענין הדינין. ומהם להנהיג בענין הדרכים כמו שכתבתי. והנה נשאר עלינו לבאר מה ראה יתרו בעצתו. ואדונינו משה ז"ל במעשהו במנותו כל כך מנהיגים שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות הוא הספק השביעי שהעירותי בפרשה:
והשבתי אני שבענין המשפט וענין המלחמה שהם הדברים היותר כוללים בהנהגתה ראה משה אדונינו ע"ה במעשהו ויתרו בעצתו המנוי כל עוד שיהיה יותר כולל יהיה יותר בלתי מסודר. ולכן לא עשה שרי רבבות ולא שרי שמנת אלפים או שש אלפים וכיוצא בזה לפי שההשקפה באנשים רבים תבלבל ההנהגה. אבל נסתפק שיהיה בכל שבט ושבט המנוי היותר כולל על אלף אנשי'. כי בענין המשפט די כשאיש אחד ישפוט אלף. והנה עינינו הרואות שבעיר אחד שיהיה בה מאה איש ימנו שופטים שנים. וכל שכן בתוך אלף בני אדם שיהיה די כשיהיה להם ראש אחד ושופט אחד ישפוט ביניהם. ואמנם בענין המלחמה הנה הענין הוא יותר מבואר. וכולי האי ואולי שיכול איש אחד איש זרוע להנהיג אלף אנשי מלחמה ולהדריכם לצאת ולבא כראוי. ואמנם השרים אשר תחתיהם שרי המאות ושרי החמשים ושרי העשרות הנה יצטרכו בענין המשפט עם שרי האלפים ויחחלפו הנהגותיהם בארבע אופנים:
האופן הראשון שיהיה התחלפות כפי מספר הממונים תחתיהם כפי מעלת המנהיגים וחכמתם יהיה כללות מנוים והם השרי' ששופטי' על מאות. ושרים ששופטי' עשרות. ואם היה עובר הסכום סכום האלף. היה נופל בגבול כל הדבר הקשה יביאון אל משה. זה הוא האופן הראשון:
האופן הב' הוא שיהיה התחלפותם באיכות ההנהגה. כי מהם ישפטו בדיני נפשות ומהם בדיני ממונות ואם באלה קצתם ישפטו בענין הקרקעות. וקצתם במטלטלים. וקצתם בסחורה. וכיוצא מהחלופים האלה וזה בכל שבט ושבט. ובזה האופן יהיו שופטי' רבי' בהכרח:
האופן הג' הוא שיהיה ג"כ התחלפותם כפי איכות וכמות הדבר הנשפט. כי מהם היו שופטי' בעניני המלקיות ומהם בעונש אברים ומהם בדבר שיש בו ארבע מיתות בית דין וכל זה בדיני נפשות. ואם בדיני ממונות היו מעט שופטי' בסכום מועט כמו עשרה שקלי זהב. ומהם עד נ'. ומהם עד ק'. ומהם עד אלף. ומשם ולמעלה. וזהו שרי אלפי' ושרי מאות שרי חמשי' ושרי עשרות. ר"ל שרים שופטי' על אלף שקלי כסף או זהב. ושרי' שופטי' על ק'. ושרים על נ' מהם ושרים על עשרות:
האופן הד' הוא ג"כ כפי ההנהגה הכוללת וענינו שיש דברי' במדינה או בעיר אין ראוי שיעשו אותה אם לא בעצת והסכמת אלף איש ברורים לזה. ויש דרכי' שיעשו בעצת והסכמת ק' יועצים ממוני' לעשותם. ויש דברי' שיעשו בעצת נ' יועצים והסכמתם שהם ממוני' עליהם. ויש דברי' שיעשו ע"פ עשרה אנשי' לבד. ומזה הצד היו נקראי' שרי אלפי' ושרי מאות שרי חמשים וגומר. רוצה לומר שרי אלפי'. ושרי מאות שרי חמשים. ושרי עשרות. וגם זה בכל שבט ושבט. כי לא היה המספר שזכר הכתוב מנוי לנשפטי' רק לשופטים ולמנהיגים שכפי איכות הדברי' המתיעצי' היו היועצי' המתקבצים להנהגתו. ואתה תדע שכל ארבע מיני אופני ההנהנה האלה אשר זכר לך פה הנה הנם בוויניציאה היום הזה. ובהיות הדברי' מסורי' לאנשי' ידועי' וממוני' לעשותם היה שאיש על מקומו יבא בשלום. יהיה מה שיהיה הנה הצד השוה שבהם הוא שכל אחד מהשופטי' היה יודע במה ידין ובמה ישפוט. וכל אחד מהעם ידע מי הוא הראוי לשפוט בנדון שלו. וידע מי הם השופטי' ומה הם המשפטים אשר ישים לפניהם ובהם ישפוט את העם בכל עת. ואמת ומשפט ושלום ישפטו בשעריהם מה שלא יהיה בהיות איש על אנשי' רבים ישפוט ביניהם. כי רבוי הדברי' הנתבעי' והדינים המחולפי' והעם הרב יבלבלו שכלו ודעתו ולא יוכל לשפוט את כלם במהירו' רב כראוי. הנה זהו לדעתי צורך רבוי השרי' בענין המשפט:
ואמנם בענין המלחמות היה צורך בשרים הקטני' מלבד הגדולי' לפי שפעמים רבות במלחמה יצטרכו אנשי' רבים ללכת לעשות מעשה אחד. ולפעמי' יספיקו אנשי' מועטים לעשותו כפי טבע הדבר הנכסף. והיה עמל גדול בכל עת שיצטרכו עשרה אנשי' או מאה או אלף יבקשם בכל צבא ויבררו אותם אם ברצון האנשים ואם בגורל. וכן גם עוד היום מנהג המלכי' גבורי החיל כשילכו במלחמה שיחלקו כל אנשיהם למשמרות ויעשו בתוך צבאם שרי החיילי' והמלך יביא בידו בכתב כל שרי החיל אשר לו אחד אחד בשמו ומן העם אשר אתו. וכן כל אחד ואחד משרי החיל אנשי מלחמתו יחלק ביד שרים קטני' הסרי' אל משמעתו ויביא שמותם על שפתיו. וכאשר המלך יצטרך לעשות מעשה פרטי כפי מנין אנשי המלחמה אשר בידו ככה יקרא כפי הצריך אליו אל כל אחד ואחד משרי החיילים ויאמר לו כחצות לילה או לעת ערב הכן בחוץ מלאכתך אתה והעם אשר אתך לעשות מה שאצוך. ושר החיל ההוא יכין וכן יגיד אל שאר השרים אשר תחתיו אם כלם אם מקצתם כפי צורך הלוחמי' הראויי' לאותו מעשה או ישלח לאחד מהם לבד אם בעשרה אנשים. אם בחמשי' אם במאה. כפי הכרח העת וצרכו כמו שתראה שעשה מרע"ה במלחמת מדין ששלח אלף למטה ושלח אותם ביד שרי האלפי' ושרי המאות ולא שלח שם לא שרי חמשים ולא שרי עשרות:
הנה נתבאר מזה שמשה אדונינו בחכמה יתירה סדר שרי אלפי' ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות האלה בין לענין המשפט בין לענין המלחמות. ואמנם השוטרים שהם המכים ברצועות אמר בהם לשבטיכם. להגיד שלא עשה שוטרים רבי' בעם כמו מנין השופטי' אבל היה די שיהיה שוטר אחד לכל שבט כי הוא יעבור לכל שרי השבט ההוא לקיים מאמריהם. וראוי עוד שנאמר כי אמרו לשבטיכם אינו חוזר לשוטרי' לבד כי אם גם לכל השרי' הגיד שגם בכל שבט ושבט עשה השוטרים והשרים שזכר:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומה שנאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם. ואחר כך אמר איכה אשא לבדי טרחכם וגו'. יש לפרשו בשני פנים. האחד הוא, שלשון לא אוכל מורה על הדבר הנמנע ובלתי אפשרי כלל, ולשון איכה אשא מורה על דבר אפשרי אך שאינו מן הראוי לעשותו, ולא אוכל משמע גם להבא כי בזמן ההוא באשר הוא שם היה הדבר אפשרי ולא נמנע, כמו שפירש"י אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים כו' ואם כן בדור ההוא כפי המספר אשר היו בעת ההיא ודאי היה יכול, אך שאם יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים אזי יהיה ודאי הדבר נמנע, וכשאמר איכה אשא לבדי אמר כן על הזמן ההוא אע"פ שהוא אפשרי מ"מ אינו מן הראוי, וכשאמר לא אוכל אמר סוף סוף להבא לא אהיה אוכל לשאת לבדי ונתן טעם לדבר כי עכשיו ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכס היום ככוכבי השמים לרוב, וזכותכם לבד מצד שהוא אלהיכם העמיד אתכם על שיעור מספר זה ואותו סך אוכל לסבול, אמנם כשיצטרף אל זה גם זכות אבות מצד שהוא אלהי אבותיכם ודאי יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'. ועל זה הזמן הראוי לבא בכל עת אני אומר סופי שלא אוכל כלל, וגם עכשיו אינו מן הראוי ועל ההוה אני אומר איכה אשא לבדי וגו'.
השני, מסכים לפירש"י שפי' ה' אלהיכם הרבה אתכם. נטל העונש מכם והטילו על הדיינים, והדין דין אמת כי זה המחזיק הממון שלא כדין סובר שהדין עמו מאחר שהדיין פוסק לו כן הרי באמת הוא שלו וע"כ דין היא שהדין קיים והדיין נושא אלומותיו של זה. ונראה שלכך אמר והנכם היום ככוכבי השמים שהם קיימים וקיום זה בא לכם מצד שה' אלהיכם הרבה והגדיל אתכם והטיל עונש שלכם על הדיינים ועל זה אמר ג"כ ואשמם בראשיכם שאשמת העם תלוי בכ"מ בראשיהם כי ענין הדיינים בנין אב לכל התורה. ועל העונש אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם לא אמר שאת טרחכם ומשאכם לפי שהנושא ענשו של זה דומה כאילו נשא עצמותו עליו והעונש לא אוכל שאת כלל כי ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו' וכפירש"י. אבל אח"כ אמר על נשיאת טרחם ומשאם וריבם אע"פ שהוא אפשרי מ"מ אינו מן הראוי ועליו אמר איכה אשא לבדי וגו'.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא אוכל לבדי שאת אתכם - אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל? אדם שהוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והוריד להם את המן, והגיז להם את השליו, ועשה להם נסים וגבורות, ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם.
וכן שלמה אמר מלכים א ג ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, ואומר כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה? אפשר, שלמה לא היה יכול לדון את ישראל? שנא' בו מלכים א ה ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים, ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול, ויהיו שמו בכל הגוים סביב - ולא היה יכול לדונן? אלא כך אמר להם: איני כשאר כל הדיינים. מלך ב"ו יושב על בימה שלו דן להריגה ולחניקה ולשריפה ולסקילה - ואין בכך כלום; ואם חייב ליטול סלע - נוטל שתים; ואם חייב ליטול שתים - נוטל שלשה; ואם חייב ליטול דינר - נוטל מנה. אתה אינו כך, אלא חייבתי ממון - נפשות אתה תובע. וכן הוא אומר משלי כב אל תגזל דל כי דל הוא, ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: