מ"ג בראשית מב כח
<< · מ"ג בראשית · מב · כח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר אֶל־אֶחָיו֙ הוּשַׁ֣ב כַּסְפִּ֔י וְגַ֖ם הִנֵּ֣ה בְאַמְתַּחְתִּ֑י וַיֵּצֵ֣א לִבָּ֗ם וַיֶּֽחֶרְד֞וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר מַה־זֹּ֛את עָשָׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים לָֽנוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר לַאֲחוֹהִי אִתָּתַב כַּסְפִּי וְאַף הָא בְטוּעְנִי וּנְפַק מַדַּע לִבְּהוֹן וּתְוַהוּ גְּבַר בַּאֲחוּהִי לְמֵימַר מָא דָּא עֲבַד יְיָ לַנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר לְאָחוֹהִי אִיתּוֹתַב כַּסְפִּי וְאוּף הָא בְּטוֹנִי וּנְפַק מַנְדַע לִבְּהוֹן וְתַוְהוּ גְבַר לְאָחוּהִי לְמֵימַר מַה דָא עָבַד יְיָ וְלָא בְּחוֹבָא דִילָנָא: |
רש"י
"מה זאת עשה אלהים לנו" - להביאנו לידי עלילה זו שלא הושב אלא להתעולל עלינו
[כו] להביאנו לידי עלילה. לא שיהיה פירושו על מה שמצאו הם הכסף, דלא שייך בזה "מה זאת עשה", כי "מה זאת עשה" משמע מעשה שאינו טוב לנו. אבל מפני שכתב "ויחרדו" אין להביא ראיה, כי אף על הטוב שייך חרדה כאשר דבר חידוש הוא, כמו "והאיש משתאה" (לעיל כד, כא):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ – לַהֲבִיאֵנוּ לִידֵי עֲלִילָה זוֹ; שֶׁלֹּא הוּשַׁב אֶלָּא לְהִתְעוֹלֵל עָלֵינוּ.
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית מב (עריכה)
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויצא לבם ויחרדו. כד דמך ר' סימון בר זבדי, אמרו ליה לרבי לוי, עול ואפטר עלוי. על ואפטר עלוי, "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה". ארבעה דברים הללו הן הן תשמישן של עולם, ואם אבדו יש להן חליפין. תלמיד חכם שאבד, מי מחליפו? אמר ר' לוי: שבטים מצאו מציאה, כתיב: ויצא לבם ויחרדו; אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי, על אחת כמה וכמה:
רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש. אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר ליה: "עשר תעשר". אמר ליה: ליפרש לי מר. אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. והכתיב: "לא תנסו את ה'"? אמר ליה, הכי אמר לי רבי אושעיא: חוץ מזו, דכתיב: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די", עד שיבלו שפתותיכם לומר די. יומא אחרינא אשכחיה, אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר ליה: "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". הוה קא מתמה: מי איכא מילתא בכתובים דלא רמזה משה באורייתא? אמר ליה: אטו הא מי לא רמזה משה? והכתיב: ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו. דליא עיניה וחזייה. אמרה ליה אמיה: תא, דלא לעביד בך כדעביד לאבוך:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · מב · כח · >>