מ"ג בראשית לו כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · לו · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
אִלֵּין בְּנֵי שֵׂעִיר חוֹרָאֵי יָתְבֵי אַרְעָא לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה׃
ירושלמי (יונתן):
אִלֵין בְּנוֹי דִגְבַל גְנוּסַיָא דִמְקַדְמַת דְנָא הֲווֹן יַתְבֵי אַרְעָא הַהוּא לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"יושבי הארץ" - שהיו יושביה קודם שבא עשו לשם ורבותינו דרשו (שבת פה) שהיו בקיאין בישובה של ארץ מלא קנה זה לזיתים מלא קנה זה לגפנים שהיו טועמין העפר (לפי רדלהיים) ויודעין אי זו נטיעה ראויה לה

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ – שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֶיהָ קוֹדֶם שֶׁבָּא עֵשָׂו לְשָׁם (תרגום יונתן). וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ: מְלֹא קָנֶה זֶה לְזֵיתִים, מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים; שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין הֶעָפָר, וְיוֹדְעִין אֵיזוֹ נְטִיעָה רְאוּיָה לוֹ (שבת פ"ה ע"א).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יושבי הארץ: מתחילה ובני עשו יירשום כדכתיב באלה הדברים וישבו תחתם:

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

שעיר — לא ידענו יחוסו. והזכירם הכתוב, להפריש יחוסי שעיר ועשו, כי ישראל יצוו על בני עשו. החורי — כמו "חורי יהודה" (ירמיהו כז, כ), וטעמו "גדולה". ויתכן להיות מגזרת "ואורגים חורי" (ישעיהו יט, ט), שהוא לובן, וכן אמר התרגום; ונמשלו הסגנים בלובן, בעבור שאין בעינים כמוהו, והוא כאור. והפך זה, "בל יתיצב לפני חשוכים" (משלי כב, כט):

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אלה בני שעיר החרי" - החרי שם איש היה אבי אומה קדמונית תקרא על שמו כמו האמורי והפריזי כמו שנאמר (דברים ב כב) אשר השמיד את החורי מפניהם ונקרא שעיר על שם הארץ שנקראת שעיר והשם הזה היה לארץ מן עשו שהוא איש שעיר מיום שהלך שם ואילך וכן שם אדום ממנו היה אבל הכתוב הפריש ביניהם כי אלה הם בני שעיר החורי שהיו יושבי הארץ למבראשונה לא בני שעיר האדומי אשר בא שם ועוד אפרש יחוס החורי במשנה תורה (דברים ב י) בעזרת השם וכתב רבי אברהם הזכיר הכתוב זה להפריש יחוסי שעיר ועשו כי ישראל יצוו על בני עשו ורש"י כתב (בפסוק כד) לא הוזקק לכתוב משפחות החורי אלא מפני תמנע להודיע גדולת אברהם

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"אלה בני שעיר החורי" הזכיר בשם הגבורים שהיו אז אנשי השם להודיע שאעפ"כ השמידום בני עשו ברצון האל יתב' כאמרו כאשר עשה לבני עשו היושבים בשעיר וכו':

...

"לפני מלך מלך" קודם שימלוך משה עליהם במצות האל ית' כאמרו ויצום אל בני ישראל על דרך וצוך לנגיד:

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

אלה בני שעיר וגו'. טעם הודעת ענין זה, להודיע שיעור מה שנתן ה' בזכות האבות לעשו הגם היותו רשע. ורז"ל גם כן דרשו במס' שבת פרק ר' עקיבא (פ"ה) וז"ל ר' אחא בר יעקב אמר חורי שנעשו בני חורין מנכסיהם ע"כ, הרי שיספר הכתוב בנתינתם לעשו. ואמרו עוד (סנהדרין צ"ט) כי להודיע תמנע היותה ברום המעלות אחות לוטן ונעשית פילגש לאליפז, ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

קים להו לרבנן דחמשה זרעונים בשיתא טפחים לא ינקי מהדדי, מנלן [דהא] דקים להו לרבנן מילתא היא? דאמר ר' יוחנן: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים", גבול אשר גבלו ראשונים לא תסיג. מאי גבול ראשונים? אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן, דכתיב: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ. אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו? אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ, שהיו אומרים: מלא קנה זה לזיתים. חורי, שמריחין את הארץ כחויא. למה נקרא שמם חוי? שטועמין את הארץ לאיזה דבר ראויה, כנחש שמאכלו עפר.

חורי. רב אחא בר יעקב אמר: שנעשו בני חורין מנכסיהן, כדכתיב: "ובני עשו יירשום", ולא הצריכו לעבוד את אדמתן:

תנו רבנן: "איש כי ימות ובן אין לו". אין לי אלא בן. בן הבן ובת הבן מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. "בת", אין לי אלא בת. בת הבת ובן הבת מנין? תלמוד לומר: אין לו, עיין עליו. הא כיצד? נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן. ולימא עד יעקב? גמירי דלא כליא שבטא. אמר ר' הונא אמר רב: כל האומר תירש הבת עם בת הבן, אפילו נשיא שבישראל אין שומעין לו, שאינו אלא מעשה צדוקים, דתניא: בעשרים וארבע בטבת תבו לדייננא, שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן. נטפל להם רבי יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים, זו מנין לכם? ולא היה אדם שהחזיר לו דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: ומה בת בנו שבאה מכח כוחו תירשנו, בתו הבאה מכחו אינו דין שתירשנו? קרא עליו המקרא הזה: אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה, וכתיב: "ואלה בני צבעון ואיה וענה"? מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. ודלמא תרי ענה הוו? אמר רבא: אנא אמינא מלתא דשבור מלכא לא אמרה, ומנו? שמואל; אמר קרא: "הוא ענה", הוא ענה דמעיקרא. אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם! מה לבת בנו שכן יפה כוחה אצל האחין, תאמר בבתו שהורע כוחה אצל האחים? ונצחום, ובטלום; ואותו היום עשאוהו יום טוב:

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יושבי הארץ. בגימטריא היו מריחים בארץ:

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

יושב הארץ וכו' ורבותינו דרשו וכו' שהיו טועמין את העפר וכו'. קשה מנא לו י"ל שתרגום של נחש חויא והנחש עפר לחמו כדכתי' ועפר תאכל וחוי כמו נחש כלומ' שהיו אוכלין וטועמין העפר.

<< · מ"ג בראשית · לו · כ · >>