מ"ג בראשית ד יט
<< · מ"ג בראשית · ד · יט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְסֵיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוֹם חֲדָא עָדָה וְשׁוֹם תִּנְיֵיתָא צִלָּה׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וּנְסִיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוּם חֲדָא עָדָה וְשׁוּם תִּנְיֵיתָא צִלָּה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְסֵיב לֵיהּ לֶמֶךְ תַּרְתֵּין נְשִׁין שׁוּם חֲדָא עָדָה וְשׁוּם תִּנְיֵתָא צִלָה: |
רש"י
"שתי נשים" - (ב"ר) כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה וזהו שפירש (איוב כד כא) רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב כמו שמפורש באגדת חלק
"עדה" - היא של פריה ורביה ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו (ס"א ממאכלו) עדה תרגום של סורה
"צלה" - היא של תשמיש על שם שיושבת תמיד בצלו דברי אגדה הם בבראשית רבה
מפרשי רש"י
[כב] כך היה דרכן של אנשי מבול וכו'. דאם לא כן "שתי" למה לי, לא הוי למכתב רק 'ויקח למך נשים שם האחת וכו, אלא כתב "שתי נשים" לומר שאין לאחת בלא חבירתה, וזוגות לקח אותם, אחת לתשמיש ואחת להריון. ואם תאמר אחר שלקח צילה לתשמיש איך נתעברה, שנאמר (פסוק כב) "וצילה גם היא ילדה" (קושית הרא"ם), יש לומר היינו דכתיב "וצילה גם היא", מאי "גם", אלא אף על גב שנתן לה כוס של עיקרים, לא הועיל לה - ונתעברה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
שְׁתֵּי נָשִׁים – כָּךְ הָיָה דַּרְכָּן שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל: אַחַת לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהִיא לְתַשְׁמִישׁ מַשְׁקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִין כְּדֵי שֶׁתֵּעָקֵר, וּמְקֻשֶּׁטֶת כְּכַלָּה וּמַאֲכִילָהּ מַעֲדַנִּים, וַחֲבֶרְתָּהּ נְזוּפָה וַאֲבֵלָה כְאַלְמָנָה. וְזֶהוּ שֶׁפֵּרַשׁ אִיּוֹב (כד,כא): "רוֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד, וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב", כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּאַגָּדַת "חֵלֶק" (ראה גם בראשית רבה כג).
עָדָה – הִיא שֶׁל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁמְּגֻנָּה עָלָיו וּמוּסֶרֶת מֵאֶצְלוֹ: "עָדָה" תַּרְגּוּם שֶׁל "סוּרָה".
צִלָּה – הִיא שֶׁל תַּשְׁמִישׁ, עַל שֵׁם שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תָּמִיד בְּצִלּוֹ. דִּבְרֵי אַגָּדָה הֵם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (כג,ב).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(יט – כו) מה רצה בספור זה מנשי למך ומבניו וממלאכתם ומאחות תובל קין אחר שכולם נאבדו במבול ואבד כל זכר למו. מה רצה בספור של אמירת למך לנשיו בשגם שהיא חידה סתומה. למה ספר לידת שת ואנוש שתי פעמים. וכן קריאת שם שת ותקרא ויקרא מה רצה בזה. ולמה אמר ולשת גם הוא. ומה שאמר אז הוחל לקרא בשם ה' מה פירושו:
(יט) "ויקח לו למך שתי נשים". מספר שעד ימי למך היו בני קין נושאים נשיהם לפו"ר להרבות בנים, ולמך היה הראשון שלקח אשה שהשקה אותה כוס עקרין שלא תכחיש יפיה וכמ"ש חז"ל וכמו שנראה ממליצת איוב, רועה עקרה לא תלד. כמו שפירשתי שם, ובכ"ז לא הועיל כי צלה ילדה וטבעה גבר על הסם:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויקח לו למך שתי נשים וגו'. אמר ר' עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין; היה כל אחד מהן לוקח לו שתי נשים, אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש. זו שהיתה לפריה ורביה היתה יושבת כאילו היא אלמנה בחייה. זו שהיתה לתשמיש, היה משקה אותה כוס עיקרין שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה. הדא הוא דכתיב: "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב". תדע לך שהוא כן, שהרי הברור שבהן היה למך, והלך ולקח לו שתי נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מניה, ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו.
<< · מ"ג בראשית · ד · יט · >>