מ"ג במדבר כא כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר כא · כט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וָי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי אֲבַדְתּוּן עַמָּא דְּפָלְחִין לִכְמוֹשׁ מְסַר בְּנוֹהִי צִירִין וּבְנָתֵיהּ בְּשִׁבְיָא לְמַלְכָּא אֱמוֹרָאָה סִיחוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
יְיָא לְכוֹן סַנְאֵי צַדִיקַיָא אֲבַדְתּוּן עַמָא דִכְמִישׁ מִדְסֵינַת פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא לֵית לְהוֹן תַּקַנְתָּא עַד דְיֵיצְרְכוֹן לְמִגְלֵי לַאֲתַר דְיִלְפוּן אוֹרַיְיתָא וּבְנֵיהוֹן וּבְנַתְהוֹן מִתְרַחֲקָן בְּשִׁבְיַית חַרְבָּא כָּל קֳבֵל מִתְמָלְכִין בְּמוֹלְכָנָא דְאוֹרַיְיתָא אֱמוֹרָאִין וּמְשִיחִין בְּאוֹרַיְיתָא:
ירושלמי (קטעים):
אוֹי לְכוֹן מוֹאֲבָאֵי סַפְתוּן וּבָדְתוּן פַּלְחֵי טַעֲוָותָא כְּמוֹשׁ מְסַרְתּוּן בְּנֵיכוֹן כְּפוּתִין בְּקוֹלַרְיָיא וּבְנַתְכוֹן בְּשִׁבְיָיתָא לְמַלְכֵיהוֹן דֶאֱמוֹרָאֵי סִיחוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אוי לך מואב" - שקללו את מואב שימסרו בידו

"כמוש" - שם אלהי מואב

"נתן" - הנותן את בניו של מואב

"פליטם" - נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו'

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם "אוי לך מואב אבדת עם כמוש" - כי היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו, בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם, ובעת צרתו אמר לו "קומה והושיענו".

וכן הכתוב מזכיר בהם בכל מקום, כמו שכתוב (ישעיהו טז יב): "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל", ונאמר (ירמיהו מח ז): "ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדו"... (ירמיהו מח לה): "והשבתי למואב נאם ה' מעלה במה ומקטיר לאלהיו".

ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש "נתן בניו פליטם", כלומר בורחים ונסים מפני חרב, "ובנתיו בשבית", כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו, וכן (מלאכי ב יא): "בת אל נכר" (ולא כדברי רש"י, שפירש "נתן הנותן בניו פלטים מחרב").

והיה כמוש נעבד גם לבני עמון, כמו שאמר יפתח (שופטים יא כד): "את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש" והיה להם עוד בארצם (מלכים א יא ה): "מלכום שקוץ עמונים"; או הזכיר יפתח לעמון כמוש בעבור מה שתפשו ישראל ממואב כאשר הזכיר להם (שופטים יא כה): "בלק מלך מואב", לומר שלא הציל כמוש אלהיהם ולא בלק מלכם את ארצם מיד ישראל.

והגון הוא מאד שנאמר כדברי רבותינו (במדבר רבה יט ח), כי "המושלים" - בלעם וכיוצא בו מן הקוסמים, שהיו נושאים משל בעתידות.

<< · מ"ג במדבר · כא · כט · >>