מ"ג במדבר טו י
כתיב:
ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח ליהוה.
מנוקד:
וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה.
עם טעמים:
וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְחַמְרָא תְּקָרֵיב לְנִסְכָּא פַּלְגוּת הִינָא קוּרְבַּן דְּמִתְקַבַּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַחֲמַר עִינְבָא לְנִיסוּכָא פַּלְגוּת הִינָא קוּרְבַּן דְמִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קֳדָם יְיָ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אשה ריח ניחוח לה' ע”ג ספלים. אתה אומר ע"ג ספלים או אינו אלא ע”ג האשים. אי אמרת כן, נמצא מכבה את (המנורה) [המדורה] והתורה אמרה אש תמיד תוקד. הא מה ת”ל אשה ריח ניחוח לה' שאמרתי ונעשה רצוני.
מלבי"ם - התורה והמצוה
יא. ויין תקריב לנסך וגו' אשה ריח , אין הפי' לנסך אשה שינסכנו על האש, שאם כן מכבה את המדורה [ואתיא בריתא זו דלא כר"ש עי' זבחים דף צא] רק פי' לנסך אל הספלים, ועל ידי זה אשה ריח. ר"ל כל הקרבן הנתון על האש עולה ריח ניחוח שנעשה רצונו של מקום.
רש"י