מ"ג במדבר ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ה · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִזָּכָ֤ר עַד־נְקֵבָה֙ תְּשַׁלֵּ֔חוּ אֶל־מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה תְּשַׁלְּח֑וּם וְלֹ֤א יְטַמְּאוּ֙ אֶת־מַ֣חֲנֵיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י שֹׁכֵ֥ן בְּתוֹכָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
מִדְּכַר עַד נוּקְבָּא תְּשַׁלְּחוּן לְמִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא תְּשַׁלְּחוּנוּנוּן וְלָא יְסָאֲבוּן יָת מַשְׁרְיָתְהוֹן דִּשְׁכִינְתִי שָׁרְיָא בֵּינֵיהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
מִדְכוּרָא וְעַד נוּקְבָא תְּשַׁלְחוּן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא תִּפְטוּרוּנוּן וְלָא יְסַאֲבוּן יַת מַשִׁרְיַיתְהוֹן דִשְׁכִינַת קוּדְשָׁא שַׁרְיָא בֵּינֵיהוֹן:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ו. בכל אדם הכתוב מדבר או אינו מדבר אלא בלוים נושאי הארון תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו, בכל אדם הכתוב מדבר אחד גדולים ואחד קטנים במשמע או אינו אלא כענין שענש מה מצינו בטמא מקדש שלא ענש אלא גדולים שנא' ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש (במדבר י”ט) אף כאן לא נאמר אלא גדולים תלמוד לומר מזכר עד נקבה תשלחו אחד גדולים ואחד קטנים במשמע.

ז. ר' יונתן אומר מזכר עד נקבה תשלחו (למה נאמר, לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה אין לי אלא אלו שאר טמאים מנין אמרת קל וחומר אם נדחו טמאים ממחנה ארון הקל קל וחומר ממחנה שכינה החמור אאם כן ענשת מן הדין לכך נאמר מזכר עד נקבה תשלחו לומר שאין עונשין מן הדין) אין לי אלא זכר ונקבה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא שיכול להשתלח שאינו יכול להשתלח מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום אין לי אלא אדם כלים מנין תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום.

ח. ר' עקיבא אומר מזכר עד נקבה תשלחו א' אדם וא' כלים במשמע ר' ישמעאל אומר הרי אתה דן הואיל ואדם מטמא בנגעים וכלים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שלוח אף כלים טעונים שלוח לא אם אמרת באדם שמטפמ על גבי משכב ומושב לפיכך טעון שלוח תאמר בכלים שאין מטמאין על גבי מושב ומשכב לפיכך לא יטענו שלוח הרי אבן המנוגעת תוכיח שאינה מטמא על גבי מושב ומשכב וטעונה שלוח ואל תתמה בכלים שאף על פי שאין מטמאים על גבי מושב ומשכב לפיכך יטענו שלוח

ט. ר' יוסי הגלילי אומר מזכר עד נקבה תשלחו מה זכר ונקבה מיוחדים שהם ראוים לעשות אב הטומאה וטעונה שלוח אף כל שראוי לעשות אב הטומאה בכל התורה. ור' יצחק אומר הרי הוא אומר אם לא יכבס ובשרו לא ירחץ (ויקרא י”ב) על רחיצת גופו ענוש כרת או [לא] ענוש [אלא] על כיבוס בגדים, אמרת מה טומאת מת לא ענש בו על כיבוס בגדים האוכל מנבלה קלה דין הוא שלא יענש בו על כיבוס בגדים

י. אל מחוץ למחנה תשלחום למה נאמר לפי שהוא אומר וישלחו מן המחנה, שומע אני לא יגעו לא בארון ולא בנושאים אבל יתנו להם מקום בפני עצמם תלמוד לומר אל מחוץ למחנה תשלחום

יא. ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מחנות הם מחנה ישראל ומחנה לויה ומחנה שכינה. מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל מפתח הר הבית עד העזרה מחנה לויה מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה.

אשר אני שוכן בתוכם חביבים הם ישראל אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם וכן הוא אומר השוכן אתם בתוך טומאתם (ויקרא טז) ואומר ולא יטמאו את מחניהם א) אומר ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה ב) (במדבר ל”ה). ר' יוסי הגלילי אומר בא וראה כמה כח עברה קשה עד שלא פשטו ידיהם בעבירה לא היו בהם זבים ומצורעים ומשפשטו ידיהם בעבירה היו בהם זבים ומצורעים. לפי דרכנו למדנו ששלשה דברים אלו אירעו בו ביום, ר' שמעון בן יוחאי אומר בא וראה כמה כח עבירה קשה שעד שלא פשטו ידיהם בעברה נאמר בהם ומראה כבוד ה' כאש אוכלת (שמות כד) לא יראים ולא מזדעזעים, משפשטו ידיהם בעברה מה נאמר בהם וירא אהרן וכל בבי ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו (שם ל”ד).

א) אשר אני שוכן בתוכם כצ”ל וכ"ה בילקוט

<< · מ"ג במדבר · ה · ג · >>