עם טעמים:
וַיִּוָּדַ֤ע הַדָּבָר֙ לְמׇרְדֳּכַ֔י וַיַּגֵּ֖ד לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה וַתֹּ֧אמֶר אֶסְתֵּ֛ר לַמֶּ֖לֶךְ בְּשֵׁ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
{כב} נס הג' שנודע הדבר למרדכי, ע"י השגחת ה' המפענח נעלמים. הד' שהגם שמרדכי לא אמר לאסתר שתגיד זאת בשמו, והיא שמעה לקולו בכל דבר כמו שהקדים ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, ופה שינתה דבריו ותאמר למלך בשם מרדכי :
(כב) ויודע הדבר למרדכי וכו' ויבקש הדבר וכו'. הורה לנו מוסר נאה ונחמד, בל יאמר אדם כל אחד ידרוש אחר שלום וטוב עצמו, וה' ידרוש שלום הכל. כי הוא בהפך, שכל עוד שהאדם שם פניו להטיב אל עצמו ולא את רעהו, וגם רעהו כיוצא בו, אז אין הקב"ה מטיב את אחד מהם. כי אדרבה המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כמה דאת אמר וישב ה' את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו (בבא קמא צב א). ואיה איפה מצות ואהבת לרעך כמוך הכוללת כל התורה כולה. אמר כי מרדכי ואסתר יחד שניהם החזיקו בטוב מדה זו, שכל אחד היה מסתכל להטיב לחברו וה' הטיב לשניהם. וזהו ויודע הדבר למרדכי, ואם היה זולתו היה מגיד למלך שיטיב לו, ולא רצה רק להטיב את אסתר, ויגד לאסתר המלכה להטיב לה שתמצא חן בעיני המלך שתאמר מעצמה. וכראות אסתר חסד מרדכי שהיה חפץ יותר בטובתה מלהטיב לעצמו, עשתה גם היא חסד, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי כדי שיטיב לו, כאשר היה באחרונה כי על ידי זה גדל את מרדכי:
